ביקורת ספרותית על ונדיגו מאת אלג'רנון בלקווד

---

בספר שתי נובלות, המשלבות פנטסיה בסיפור אימה.
יום אחד אני מקווה להבין יותר, לגבי השילוב הזה ומה בו מדבר אליי. אולי אני פשוט נהנה משני החלקים באופן בלתי תלוי. מהמתח מחדד-הריכוז של האימה, ומהפיזיות המשונה, הדימויית הפנטסטית.
הנובלות בספר עשו עבודה טובה בפונקציות האלה. הדמויות גילו אופי והיה לי אכפת ממה שקורה, וזה התפתח יפה, בלי גרירת רגליים. חוץ מאיזה 15 עמודים שהוקדשו לתיאור נהר משום מה (בסיפור שניים שטים לאורך נהר ובלקווד ניסה להמשיל את השינויים בו לאיזשהן קורות חיים, אבל לא הייתה לי סבלנות). ומהבחינה של הפנטסיה, קורים דברים בהחלט ייחודיים. אני בטוח שאפשר לנתח אותם ולמצוא הקבלות לכל מיני השקפות עולם או אלגוריות פוליטיות, אבל אני הייתי מרוצה פשוט מלקרוא ולדמיין אותם.
היה גם נחמד לקרוא על הנושא שחזר בשתי הנובלות, השממה הפראית העצומה, שמחוץ לשטחי הציוויליזציה. כיום מרגיש שהנושא הזה ממש לא רלוונטי. אבל מי יודע, אולי הוא עוד יחזור...

» ביקורות נוספות של ס.א.איש
» ביקורות נוספות על ונדיגו