ביקורת ספרותית על אישה מספרת לך מאת לידיה בר-אב

---

המילים על הכריכה האחורית היו מזמינות. אישה שארזה תיק קטן ונסעה ברכבת. מבעד לחלון הים הכחול מנצנץ. מיד ידעתי שאני רוצה להיות שם. לשבת על ידה, ולהצטרף אליה במסע. המסע אליו. מיהו? מה יקרה ביניהם?

ואם עצמתי עיניים יכולתי ממש לדמיין את האישה מספרת לי, אבל בקולה שלה. שם ברכבת, הים הכחול מנצנץ בהבטחה למשהו אינסופי, והיא, האישה, מספרת לי סיפור ללא תיווך דפי הספר. כי יש משהו מאוד ישיר בכתיבה, וזה הרגיש לי כמו לקרוא ביומן שמישהו השאיר במתכוון כדי שימצאו אותו ויקראו בו.


ארבע נשים. שתי אחיות, אחות אחת למחצה, והרביעית חברה של שלושתן מתוקף היותה מעבידה של אחת מהן, שעם הזמן הפכה לחברה של כולן.
ארבעתן מדברות וחולמות אהבה. ובעיקר חיות אותה. הן חולקות עם הקורא את מושא אהבתן. זו העכשווית, אבל גם כאלו מהעבר, שאולי לא נס ליחן, והזיכרון הוא שממשיך לבשל ולשמר אותן על אש קטנה. אהבות ויצרים. נשים, גברים, משפחתיות, וכל מה שבין כל אלו.

סיפור שמתחיל במעברה אי שם בשנות השישים, ממשיך לכרמל, ומרחיק עד קריית אתא. חיים של פעם, תקופה אחרת, בה הכל היה והרגיש אחר. יש בכתיבה הרבה צבע. ויש דברים שתמיד ירגישו אותו הדבר, ענייני הלב. הם תמיד רלוונטים ונכונים לכל זמן. ושברון הלב מורגש באותו הכאב בכל עידן.

עבר והווה שזורים זה בזה. כמו סיר עם תבשיל שהמרכיבים שלו מתערבבים זה עם זה ויוצרים משהו חדש, מעניקים עוד עומק לטעם.


לידיה בר אב שהיא גם משוררת, כתבה ספר בעל פרקים קצרים, והמילים לא גודשות את הסיפור. הן לא מכבידות, יש בהן אווריריות גם כשהן מספרות על דברים קשים.


אישה סיפרה לי, ואני קראתי.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אישה מספרת לך