הספר מתאר משפט דמיוני שנערך למרדכי חיים רוּמקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז. האיש הוא דמות שנויה במחלוקת - מצד אחד עשה מאמצים עצומים כדי להפוך אותו ל"מכונת עבודה" עבור הגרמנים, מה שהיה אמור לעזור לגטו לעבור בשלום את המלחמה. הוא גם הצליח לארגן חיים ציבוריים בתנאים כמעט בלתי אפשריים: בתי ספר, בתי חולים, בתי תמחוי ועוד. מצד שני הוא סייע לגרמנים בביצוע השמדת היהודים (ראו את "נאום הילדים" המפורסם), והואשם בכך שקיים מעין שלטון פשיסטי ב"ממלכתו הזעירה", מנע הברחת מזון לגטו, ועזר בעיקר למקורבים אליו.
למשפט מוזמנים עדים רבים, וביניהן חנה ארנדט, יאנוש קורצ'אק, המפקד הנאצי של הגטו, יהודים "פשוטים" מהגטו וחיילים גרמנים.
בספר עצמו יש כמה קווי עלילה מקבילים: המשפט עצמו, סיפורו של הסופר וסיפור אשתו ובנו של רומקובסקי במהלך המשפט. סיפור המשפט עצמו, ובעיקר העדויות (שהסופר כתב) מרתקים, אבל שאר קווי העלילה משעממים למדי.
לפני כמה ימים עלתה פה באתר השאלה אם ניתן היה לשפוט את קסטנר, והינה תיאור של משפט (דמיוני אומנם) שנערך לאיש שעמד בדילמה דומה ובחר קו פעולה ברור. אני ממליץ מאוד לכל מי שמתעניין בנושא לקרוא.
