ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 באוגוסט, 2013
ע"י עומר ציוני
ע"י עומר ציוני
אחד הספרים היותר מענינים שקראתי בעת האחרונה. המחבר מייצר סביבה דמיונית ובלתי אפשרית מבלי לקרוא לה כך. לאולם משפט אחד הוא מכניס את מלך גטו לודג' (שידוע בתולדות הגטו כמי שנסע במרכבה ברחובות הגטו ובין הגופות) ואשתו (האשמה בעצמה בהצמדות לשלטון), את חנה ארדנט, את תושבי הגטו, לוחם מגטו ורשה וקצין נאצי. מעבר למצב ההזוי והעירוב בין המתים והחיים, מאפשר המצב דיון בשאלת חפותו או אשמתו של מי שמלך בגטו ללא עוררין וחרץ גורלות בני עמו לחיים ולמוות. רבים שנאו את המלך ההוא עד כדי אי אזכור שמו ("יימח שמו וזכרו"), ויש כאלו המנסים להצדיק את מעשיו כי "אם הרוסים לא היו עוצרים בשערי פולין הוא היה מציל 70 אלף יהודים וכולם היו מודים לו". מולו עומדת תפישת עולמה של ארדנט וטענתה שאם היהודים לא היו מאורגנים שלטונית, הנאצים לא יכלו לשלוט בהם ולכן לא היו מסוגלים להשמיד רבים כל כך. העימות מעניין, האוונגרד הספרותי בולט, תאור הדמויות ומערכות היחסים בינן חד ומפתיע. ספר שצריך לקוא לאט ולהקדים לקריאתו את לימוד ההיסטוריה הייחודית של גטו לודז' והשמדת יהדות פולין. מומלץ.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 12 שנים)
התייחסות נכונה וטוב הדילמה תמיד תשאר פתוחה - שיתוף פעולה כאמצעי לשרוד, או התנגדות חסרת סיכוי, אנחנו לא היינו שם.
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
