ביקורת ספרותית על ילד בולע יקום מאת טרנט דלטון (dina)

ביקורת ספרותית על ילד בולע יקום מאת טרנט דלטון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שני, 4 באוקטובר, 2021
ע"י dina

כמעט סגרתי את הספר לאחר קריאה של 50 עמודים, שזה מה שאני מקציבה לעצמי בדרך כלל כדי להחליט אם יש עניין או לא. לא התחברתי, שום דבר לא דיבר אלי, עד שבאחד השרשורים של "מה אתם קוראים" כתבתי שאני עם הספר הזה וכנראה שאנטוש אותו. אחת התגובות שכנעה אותי להמשיך. תודה לך ט'. שהמלצת, ושהקשבתי לך. כי זה ספר שמתניע לאט, אבל כשהוא תופס תאוצה, הוא עושה את זה בפול גז, ומסחרר את כל מי שנקרה בדרכו. ממש כך.

בֶּל ואחיו אוגאסט הם אחים בתחילת שנות העשרה שלהם. אוגאסט גדול מאילַיי בשנה, ומאז אירוע טראומתי שחוו האחים כשאוגאסט היה בן שש, הוא הפסיק לדבר. התקשורת שלו עם אילַיי מתבצעת ע"י שרבוט אותיות באוויר. וכמו כל אח גדול שמלמד את אחיו הקטן דברים, כך גם אוגאסט.

"אוגאסט לימד אותי איך להפיק כמה שיותר מידע מהבלתי מילולי . הוא שלימד אותי שאני לא תמיד צריך להקשיב, אני יכול באותה המידה להסתכל". (עמ' 15)

הם גרים בעיר בריסביין שבאוסטרליה, בפרבר עלוב ועני ומוכה פשע של פליטים פולנים ווייאטנאמים. אביהם חזר לחייהם רק לאחרונה, לאחר ששנים נעדר מהם. רוב הזמן הוא שותה וסובל מהתקפי חרדה. לא ברור מה קדם למה. בין זה לזה, ובין ערות לפיכחון הוא קורא באחד מאלפי הספרים שברשותו ומתאמן על שאלות טריוויה. אימם בכלא, אביהם החורג, לייל, הוא סוחר הירואין. ומי שנותר המבוגר האחראי בחייהם הוא סלים, עבריין לשעבר שבילה את רוב שנות חייו מאחורי הסורגים.

לגבי אילַיי ואחיו הילדות היא רק תקופה שהם ידעו שעברו. אין שום ילדותיות או שום נורמליות בחייהם. להתלוות ללייל בעסקאות סמים, או להסתופף בין העבריינים הכי כבדים ואכזריים זה דבר שבשגרה עבור האחים. כי כשהחיים שלך נראים כמו דלי הגדוש בחרא, כל שנשאר לך זה ללמוד לשחות בתוכו, כי האפשרות היותר גרועה היא פשוט לשקוע בתוכו.

הספר הזה מרגש, אבל מרגש בצורה אחרת. לא במובן של מרטיט לב. הוא קשוח ברובו, ומכל הבחינות. המילים הן כמו כפיסי עץ שלא עברו שיוף. חדות ודוקרות. אבל כשנתקלתי בקטעים שנכח בהם הרוך עטתי עליהם כמו שרוצים להתפנק בכרבולית מחממת ביום קריר. לשקוע בחמימות המנחמת שלה. כי טרנט דלטון - עיקר כוחו בספר הזה הוא בתיאור הדמויות. ועם תיאורים סביבתיים, משפחתיים, וחברתיים קשים , גם לעבריינים הכי אפלים וכבדים הוא ידע להעניק תכונות של חמלה וטוּב, שהראו שיש בהם גם צד אחר. והמחוות האנושיות בהן צייד את הדמויות שלו מרגשות.

אילַיי בֶּל הוא דמות שתמשיך ללוות אותי . דלטון העניק לדמותו של אילַיי לא רק חיים, גם הרבה נשמה הוא יצק לדמות של הילד הנהדר הזה שחולם להיות יום אחד עיתונאי ולכתוב במדור הפשע.

יש הרבה אותנטיות בכתיבה של דלטון, ובסוף הספר כשקוראים את מילותיו, מבינים שהיסודות לספר הזה לא נבנו מהאויר.

ספר למיטיבי לכת, שלא עושה הנחות, בעיקר לא בתחילתו. ההמשך כל כך מתגמל שהוא שווה כל מאמץ.

מומלץ בחום.

29 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על ילד בולע יקום

טוקבקים

+ הוסף תגובה

מורי	מורי (לפני 8 חודשים) אבל אולי בהמשך ייכנס לנטפליקס.
dina	dina (לפני 8 חודשים) מבאס, מורי.
מורי	מורי (לפני 8 חודשים) בגלל שאין אתר סדרות לא אראה את העונה השלישית של הלוטוס הלבן.
dina	dina (לפני 8 חודשים) מורי! טוב לשמוע. הולכת מיד להוסיף לי את הסדרה לרשימת המועדפים. ומה שעוד יותר משמח אותי זה לדעת שהסדרה לא נופלת מהספר. אז מה, יש חיים אחרי אתר סדרות, אה? :)
מורי	מורי (לפני 8 חודשים) טוב, הספר אצלי ולא חזרתי אליו, אבל את הסדרה ראיתי. ואיזו סדרה! ילד כזה כמו איליי בן ה-13 לא רואים כל יום. גם אחיו מקסים וכמעט בלי לומר מילה. סדרה נהדרת בנטפליקס.
dina	dina (לפני 4 שנים) רץ, זה נכון. אתה צודק. זה הימור - ואני חייבת להגיד שמי שלוקח את ההימור הזה - מתוגמל בהמשך בגדול.
רץ	רץ (לפני 4 שנים) את הקצב האיטי בהתחלה ההופך לקצב מסחרר בהמשך, אני מכיר בעברי כרץ למרחקים ארוכים - יש בזה אלמנט לא קטן של לקיחת סיכון - של הסופר, והפתעה אפשרית על ידי הקורא.
dina	dina (לפני 4 שנים) תודה רבה, ראובן.
ראובן	ראובן (לפני 4 שנים) יפה,כהרגלך
dina	dina (לפני 4 שנים) סקאוט, יש בו! אהבה ותקווה, הכל. אשמח אם תקראי.
סקאוט	סקאוט (לפני 4 שנים) דינה, מבחינת הביקורת, כתבת יפיפה. תודה לך. נשמע ספר קשה אבל מתגמל. אולי אקרא בו למרות הנושאים הלא פשוטים בהם הוא עוסק. ניכר שאין בו תקווה רבה.
dina	dina (לפני 4 שנים) סקאוט, כן, סבלנות היא שם המשחק. צריכה ללמד את עצמי. כמו שסופרים עד עשר כשמישהו מעצבן אותך ובא לך לפתוח על 200 :)
סקאוט	סקאוט (לפני 4 שנים) דינה, מבינה אותך אבל מנסיוני לאחרונה מספרים שקראתי 70 עמודים ראשונים והם לא עניינו...המשכתי ולמדתי לאהוב אותם עד מאוד לכן לא אפסול ספר גם אחרי 70 עמודים. רק אם אחרי 100 לא מתניע אעזוב.
dina	dina (לפני 4 שנים) ממש ככה zek. אצלי מה שתופס אותי בספר זו ההתחלה. היא חייבת להיות כמו מכת ברק. אין לי בעיה עם קטעים יבשים יותר בהמשך. עם זה קל לי יותר להתמודד. אבל את ההתחלה אני צריכה שתהיה כזו שתתפוס. שתסקרן. שתקרא לי. אבל למדתי להיות יותר סבלנית. זה משתלם, מסתבר.
זאבי קציר	זאבי קציר (לפני 4 שנים) דינה, סקירה יפה תודה לך. ונתת דוגמא טובה מדוע לא מפסיקים רומן לאחר 50 עמודים, כי כמו שכתבת יש ספרים שמתניעים לאט… יש ספרים שעשרות עמודים ראשונים מוקדשים לרקע כללי או לתיאורי נוף ולכן כשזה קורה, זה לעיתים מייגע אבל מצריך סבלנות שבדרך כלל, לפחות בספרים אותם אני בוחר, משתלמת.
מורי	מורי (לפני 4 שנים) חזר למדף לקריאה בחירוק שיניים.
dina	dina (לפני 4 שנים) אני איתך נזהרת.. מה שאני יכולה להעיד על עצמי שאהבתי ממש. על אף ההתחלה המקרטעת.
מורי	מורי (לפני 4 שנים) אז לקרוא?
dina	dina (לפני 4 שנים) תראה (כותבת את המילים האלו עם חיוך גדול) אני כבר לא אגיד לך יותר בחיים לנסות. ראה מקרה מאיה ערד :) ההתחלה שלו משעממת. ממש. שמחה כל כך שהקשבתי למי שיעצה לי להמשיך. לא הצטערתי לרגע. ומסכימה איתך לגבי חירוק השיניים בתחילת הספר. לגמרי ככה. תיאור מדויק.
מורי	מורי (לפני 4 שנים) אני נטשתי שלא על מנת לחזור בחירוק שיניים. ספר המורכב כולו מדיאלוגים ובלי תיאורים ומחשבות לא מדבר אלי.