כמעט סגרתי את הספר לאחר קריאה של 50 עמודים, שזה מה שאני מקציבה לעצמי בדרך כלל כדי להחליט אם יש עניין או לא. לא התחברתי, שום דבר לא דיבר אלי, עד שבאחד השרשורים של "מה אתם קוראים" כתבתי שאני עם הספר הזה וכנראה שאנטוש אותו. אחת התגובות שכנעה אותי להמשיך. תודה לך ט'. שהמלצת, ושהקשבתי לך. כי זה ספר שמתניע לאט, אבל כשהוא תופס תאוצה, הוא עושה את זה בפול גז, ומסחרר את כל מי שנקרה בדרכו. ממש כך.

בֶּל ואחיו אוגאסט הם אחים בתחילת שנות העשרה שלהם. אוגאסט גדול מאילַיי בשנה, ומאז אירוע טראומתי שחוו האחים כשאוגאסט היה בן שש, הוא הפסיק לדבר. התקשורת שלו עם אילַיי מתבצעת ע"י שרבוט אותיות באוויר. וכמו כל אח גדול שמלמד את אחיו הקטן דברים, כך גם אוגאסט.

"אוגאסט לימד אותי איך להפיק כמה שיותר מידע מהבלתי מילולי . הוא שלימד אותי שאני לא תמיד צריך להקשיב, אני יכול באותה המידה להסתכל". (עמ' 15)

הם גרים בעיר בריסביין שבאוסטרליה, בפרבר עלוב ועני ומוכה פשע של פליטים פולנים ווייאטנאמים. אביהם חזר לחייהם רק לאחרונה, לאחר ששנים נעדר מהם. רוב הזמן הוא שותה וסובל מהתקפי חרדה. לא ברור מה קדם למה. בין זה לזה, ובין ערות לפיכחון הוא קורא באחד מאלפי הספרים שברשותו ומתאמן על שאלות טריוויה. אימם בכלא, אביהם החורג, לייל, הוא סוחר הירואין. ומי שנותר המבוגר האחראי בחייהם הוא סלים, עבריין לשעבר שבילה את רוב שנות חייו מאחורי הסורגים.

לגבי אילַיי ואחיו הילדות היא רק תקופה שהם ידעו שעברו. אין שום ילדותיות או שום נורמליות בחייהם. להתלוות ללייל בעסקאות סמים, או להסתופף בין העבריינים הכי כבדים ואכזריים זה דבר שבשגרה עבור האחים. כי כשהחיים שלך נראים כמו דלי הגדוש בחרא, כל שנשאר לך זה ללמוד לשחות בתוכו, כי האפשרות היותר גרועה היא פשוט לשקוע בתוכו.

הספר הזה מרגש, אבל מרגש בצורה אחרת. לא במובן של מרטיט לב. הוא קשוח ברובו, ומכל הבחינות. המילים הן כמו כפיסי עץ שלא עברו שיוף. חדות ודוקרות. אבל כשנתקלתי בקטעים שנכח בהם הרוך עטתי עליהם כמו שרוצים להתפנק בכרבולית מחממת ביום קריר. לשקוע בחמימות המנחמת שלה. כי טרנט דלטון - עיקר כוחו בספר הזה הוא בתיאור הדמויות. ועם תיאורים סביבתיים, משפחתיים, וחברתיים קשים , גם לעבריינים הכי אפלים וכבדים הוא ידע להעניק תכונות של חמלה וטוּב, שהראו שיש בהם גם צד אחר. והמחוות האנושיות בהן צייד את הדמויות שלו מרגשות.


אילַיי בֶּל הוא דמות שתמשיך ללוות אותי . דלטון העניק לדמותו של אילַיי לא רק חיים, גם הרבה נשמה הוא יצק לדמות של הילד הנהדר הזה שחולם להיות יום אחד עיתונאי ולכתוב במדור הפשע.

יש הרבה אותנטיות בכתיבה של דלטון, ובסוף הספר כשקוראים את מילותיו, מבינים שהיסודות לספר הזה לא נבנו מהאויר.


ספר למיטיבי לכת, שלא עושה הנחות, בעיקר לא בתחילתו. ההמשך כל כך מתגמל שהוא שווה כל מאמץ.


מומלץ בחום.

מה אני יודעת על ספרות אוסטרלית? לא הרבה. בכלל מה אני יודעת על אוסטרליה חוץ מזה שיש בה קנגורים ובומרנג ושההתיישבות הלבנה בה התחילה בתור מושבת עונשין לאסירים של בריטניה. אה, ואנשים שם נורא גבוהים. וגם עזרו בארץ במלחמה נגד התורכים ולכן נחום גוטמן כותב עליהם בחיבה רבה. מה קראתי מסופרים אוסטרלים? ספר כמו שבריר של סטיב טולץ' שהוציא אותי בתחושת דיכאון עמוקה ואובדן אמונה בבני אדם. בסקירה שם כתבתי שאני לא יודעת מה קורה עם שירותי הרווחה באוסטרליה, וזו תהיה שיש גם על הספר הזה.

הספר הזה, כך ההמלצה על הכריכה, הוא ספר שאמור לשנות את חיי. ואת חיי כל מי שקורא אותו. לכן, וגם בגלל ההמלצה של בן הזוג שלי השארנו אותו שבוע נוסף בבית לפני שנחזיר לספרייה. איליי בל, הדיבור והמספר, הוא בן שתים עשרה בתחילת הספר. הוא גר עם אמא שלו ועם החבר שלה בשכונה בשם דארה בקווינסלנד. זו לא שכונה טובה והמשפחה של איליי היא לא משפחה טובה. אמא שלו היתה מכורה לסמים, ואחרי שנגמלה היא מוכרת אותם לאחרים שיתמכרו. כשהיא נתפס ונאסרת, איליי ואחיו אוגאסט השותק שתיקה סלקטיבית צריכים להיות אצל אבא שלהם, זה שממנו אמא שלהם ברחה כשהיו קטנים יותר, והיא מסרבת לספר להם למה. לאיליי יש חבר מאוד טוב שמשמש לו כבייביסטר - סלים. רוצח מורשע ואלוף בבריחות מהכלא. בזמנו הפנוי איליי כותב מכתבים לאלכס שנמצא בבית הסוהר וחולם להיות כתב לענייני פלילים. אוגאסט לא מדבר, הוא כותב מילים עם האצבע, ואותן איליי יודע לפענח, מה שלפעמים עוזר לו.

טוב, זו נקודת פתיחה לא נחמדה ולא טובה, אבל הספר יחסית סביר. כלומר המאורעות המתוארים בו לא סבירים וגם המניעים של הדמויות לא תמיד ברורים, אבל יש בו לפחות את החלק של אמון בבני אדם ושל תקווה, למרות הכשל הבולט של שירותי הרווחה האוסטרלים, גם בספר הזה. שהוא, כאמור, שונה לחלוטין משבריר. האם הוא שינה את חיי? לא נראה לי.

על הכריכה הקדמית נכתב שהספר הזה משנה חיים... לא יודעת לגבי זה, אבל הוא ספר מיוחד בהחלט. זה ספר שאני יודעת בוודאות שהולך להיחרט לי בנשמה לעוד הרבה מאוד זמן.
איליי בל מספר לנו בגוף ראשון את סיפור שנות נעוריו יחד עם אחיו אוגאסט השתקן וכל הטלטלות העוברות עליהם- וזה הרבה! בהתחלה היה לי ממש קשה עם הספר. הנושאים הכבדים, הפרקים הארוכים... אבל הוא כתוב מצוין ולכן המשכתי לקרוא. איליי גדל בסביבה שבה הטוב והרע מטושטשים, הגבול דק- סוחר הרואין שמשמש לו כאב חורג אוהב ותומך, בייביסיטר שהוא בעצם אסיר משוחרר שהורשע בזמנו ברצח... זה כבד, אבל אי אפשר להפסיק לקרוא. יש משהו ממכר, חטטני אפילו, בלקבל הצצה לתוך החיים בשכונות העוני, באנשי השוליים של בריסביין האוסטרלית (אגב, לא יוצא לי לקרוא הרבה ספרות אוסטרלית וזה היה מרענן בהחלט).
איליי, המספר, חושף לאט ובהמון רגש את הטראומות, הפחדים, הזכרונות הטובים והרעים, את האהבות, את הלמידה, הפנטזיות, המשפחה, החלומות...
פתאום שקעתי כל כך בסיפור שפשוט לא שמתי לב שהספר עומד להיגמר לי ורק רציתי להמשיך לקרוא ולקרוא. כמו שכתבתי בהתחלה הוא כבד, אבל בזכות זה שהוא כתוב בצורה יפה כל כך זה לא קשה להכנס לקצב, וכמצליחים להכנס אליו- הקסם קורה.

ספר מיוחד, ממליצה עליו מאוד.

סיימתי את הספר "ילד בולע יקום" במוצ"ש האחרון ולהלן כמה מילות סיכום.
ברצוני לציין שעד רבע הספר לא נהניתי כלל ובקושי התחברתי לדמויות ולעלילה, וכמעט החלטתי לנטוש.
גיבור הסיפור הוא איליי בל שחי בעיר בריסביין בקווינסלנד אוסטרליה עם אמו, אביו החורג לייל ואחיו שאינו מדבר וצורת התקשורת שלו היא כתיבת משפטים באצבע באוויר, ועם סלים (כשמו כן הוא באנגלית) הולידיי ,שהוא אסיר לשעבר שישב שנים רבות בכלא הוגו רואד והוא אלוף הבריחות מכלא זה. סלים הוא ידיד נפש ואב רוחני של איליי.
הורי הילדים הם סוחרים זעירים במסחר בהרואין בקווינסלנד.
כמו שציינתי החל מהרבע השני של הספר נפגשת המשפחה עם כריש סוחרי הסמים בקווינסלנד, טיטוס ברוז שכלפי הציפור הוא ייצרן של פרוטזות לקטועי גפים ופילנטרופ רציני.
יחד עם טיטוס ברוז מגיע עוזרו הסדיסט איוון קרול. לא אפרט יותר כדי לא לקלקל, רק אדגיש שבנקודה זו הרגשתי כמו אדם שהולך ביום סגריר אפור ותוך דקות ספורות, נעלמים העננים ויום שמשי מפציע.
איליי הוא ילד מרשים מאד, בעל תושיה,דמיון מפותח, הומור וידע רב. בגלל התכונות הנ"ל הוא מגדיר את עצמו "משוגע" (במובן היחובי כמובן).
איליי שואף להיות עיתונאי פליליםבעיתון קורייר מייל ויחד עם נערת חלומותיו קייטלין ספייס מנסה לחשוף את מעלליו של טיטוס ברוז.
קצת למדתי משיחתו של איליי עם העורך של העיתון כשהוא מבקש לעבור למחלקת הפלילים והעורך אומר לו שלא צריך להכניס צבע לכתבות אלא רק להתרכז ברדיפת סקופים
האימרה הזאת מאד הזכירה לי את איילה חסון.
לסיכום ספר מעניין, כתוב מצויין,חוש הומור שהצחיק אותי לא מעט ( התגעגעתי לספר שיש בו מידה כזו של הומור ),אבל בהחלט לא "משנה חיים ממש" כפי שכתוב בגב הספר.
מומלץ מאד.

מיוחד, שונה ומומלץ. בתמצית, ספר חניכה של ילד בסביבה אלימה באוסטרליה, עם הורים לא מתפקדים ואח שאינו מדבר מבחירה, וסוחרי סמים שסובבים אותו. בהחלט מעורר מחשבה. עם זאת, הספר לא נטול פגמים, כגון קווי עלילה לא תמיד הגיוניים, קושי לעיתים בהתקדמות בעלילה ואי אבחנה בין הדמיון למציאות של המספר. הספר לא מתמסר בקלות וגם לטעמי לא מגיע בסופו לשיא שאני קיוויתי לו, אבל בהחלט מומלץ לקריאה. למי שיתמיד,הספר יתגמל במחשבות מקוריות וישאיר את הקורא תחת משקלו עוד ימים לאחר הקריאה.

כנראה הספר שהכי לא מצדיק את הסופרלטיבים על העטיפה ("משנה חיים", נו, באמת)
הצלחתי לסיים בקושי.
חוסר אמינות נוראי בחלקים גדולים והפרזה מעצבנת בדימויים, נראה לפעמים שטרנט דלטון חשב על 2 דברים:
1) לפנות לקהל האמריקאי (אינפנטילים ואוהבים המון פרטים טכניים, למשל)
2) להכין את הסרט
בהחלט אפשר לוותר

אתחיל מהסוף ואגיד שזהו אחד הספרים היותר מיוחדים שיצא לי לקרוא! קשה להאמין שזהו רומן ביכורים!

נחזור להתחלה, הכריכה הנפלאה הזו תפסה לי את העין בשילוב הכותר הכה מיוחד. לא היה לי ספק שאותו אני חייבת לקרוא.

איליי ואוגאסט בל הם שני אחים הקשורים זה בנפשו של זה. איליי דעתן, אוהב לתקשר עם אנשים ועם הסביבה ואחד שלא מהסס לומר את מה שהוא חושב (גם כשזה טיפה מסוכן). איליי חולם להיות עיתונאי במדור פלילים בעתיד.

אוגאסט לעומתו, חד הבחנה, חד כתער בתובנות שלו, חכם ברמה העולה על שנותיו והוא בעיקר שתקן. הוא בוחר לא לדבר אך בה בעת, ישנה תקשורת מופלאה ומעוררת השתאות בינו לבין אחיו. איליי מבין את אוגאסט בלי צורך במילים. די במבט או במחווה קטנה.

שני האחים חיים במציאות קשה. בעוני, ברעב, עם אבא נפקד, אבא חורג סוחר בסמים ואמא המתמודדת עם לא מעט שדים משלה. אירוע טראומתי אחד מכניס את האמא לכלא, והאחים נשלחים לגור עם אביהם. נשמע אידיאלי? לא בדיוק. גם רוברט בל הוא לא מציאה גדולה. הוא מטביע את השדים שלו באלכוהול, בעישון ובקריאת ספרים. הורות לא בדיוק בראש מעייניו.

איליי ואוגאסט נאלצים בעל כורחם להתמודד עם מנת חלקם בחיים, ולשרוד. לא קל לשרוד בשכונה הבעייתית בה הם חיים בעיר בריסביין שבקווינסלנד, אוסטרליה. העיר הזכורה לי כיפה מאוד, טומנת בחובה לא מעט סכנות עבור ילדים בלי רשת ביטחון.

עם כל המבוגרים הנפקדים מחייהם, איליי מוצא נחמה וחברות אמיצה בדמותו של סלים, עבריין מורשע שבילה את חייו בין כותלי בית הכלא שממנו ברח כמה פעמים ובכך הפך לאגדה.

מה קורה כשאיליי מוצא את עצמו במצב שהוא חייב להציל את אמא שלו מעצמה?
מה יקרה כשהוא יתאהב וירצה שאהבתו תיענה ותהיה הדדית?
מה עם חלומו להיות עיתונאי?
כיצד יוכלו להתגבר על עסקי הסמים והכנופיות המקיפות אותם?
האם יזכה איליי לסגור חשבון עם מי שהעביר אותו טראומה?

הסיפור המופלא הזה מובא בגוף ראשון מנקודת מבטו של איליי. מודה, הכתיבה הרגישה לי כבדה ולקח לי זמן להישאב אליה. תוסיפו לזה את הפרקים הארוכים, ותוכלו להבין מדוע הרגשתי שהוא כבד. ולמרות זאת, כתיבה כזו עוד לא קראתי. היא פואטית, בעלת דמיון עשיר ופורה, פנטסטית על גבול הסוריאליזם. הסופר המחונן והמבריק הזה, לקח אותי למסע מאין כמותו! כזה שאין שני לו!

ליבי נכמר על האחים. הערצתי אותם. כעסתי על הוריהם ובמיוחד על האמא שבחרה בעצמה ובשדים שלה על פני בניה. כעסתי על דמות המבוגר האחראי הנעדרת מחייהם.

בצד הכעס, נמלאתי הזדהות. הקשר המיוחד שאיליי ואוגאסט חולקים, הזכיר לי את הקשר הנדיר שיש לי עם אחותי. כל מי שזוכה לקשר כזה, פשוט התברך, ואני מודה על הזכות ועל המתנה הזו. היה מרגש לראות כיצד שניהם דאגו אחד לשני, דאגו להיות כנים ואמיתיים זה עם זה וגיבו זה את זה.

היה מרגש בסוף הספר לקרוא שזהו סיפור חייו האמיתי של הסופר. לא חשדתי ולו לרגע שמדובר בסיפור אמיתי! לקרוא את מילותיו של הסופר תחת "למה כתבתי את הספר הזה?" פשוט העצימו את כל החוויה שעברתי בקריאה וגרמו לי לראות את הסיפור באור אחר לחלוטין. פשוט מדהים. לכו לקרוא!

אחתום בציטוט שאהבתי:
"אתה יכול לשרוף את הבית או להדליק את העולם. תלוי בך, איליי."

גילוי נאות: את הספר שאלתי מהספריה. לא הייתי בטוחה שאקרא אותו...

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של איליי ילד הגדל בבריסביין שבאוסטרליה.
עוני, אלימות,בריונות,פשיעה וסמים שולטים בכל. זוהי המציאות בה הוא חי ובה הוא מתנהל.
הוא מספר את אשר קרה לו ולמשפחתו במשך השנים. השנים הן שנות ה-80.ברקע מוזיקה של קני רוג'רס,
דוראן דוראן, ג'ון לנון ועוד רבים וטובים. מוזכרות סדרות טלויזיה פופולריות באותה התקופה.כגון:"משפחת קוסבי" ו "על טעם ועל ריח".
הסרט "איש הגשם" בכיכובו של דסטין הופמן מוזכר אף הוא. נוסטלגיה במיטבה. מי שזוכר את אותה התקופה, נזכר בערגה.(כמוני).
אימו נרקומנית, מתעמלת לעיתים על הקורה ומדמיינת שהיא נדיה קומנצ'י באולמפיאדת מונטריאול(1976).

לאיליי יש חכמת חיים. מכל סובביו למד. סלים חברו הטוב ביותר מחזיק בתואר המפוקפק "אלוף הבריחות מכלא "בוגו רואד".
הוא לימד אותו " נצל את הזמן, לפני שהוא ינצל אותך." מאחיו אוגואסט שלא מוציא מילה למד איך להפיק כמה שיותר מידע מהבלתי מילולי:
"לא תמיד צריך להקשיב, באותה המידה אפשר להסתכל." איליי משתדל לעשות טוב והטוב הזה חוזר אליו ובגדול.
לא פעם הוא שואל "האם אתה אדם טוב?" ומתעמק בעניין.

הוא רוצה להיות עיתונאי בתחום הפלילי. משיג ראיון בלעדי עם אלכס ברמודז, מנהיג כנופיית האופנעונים פורעי החוק "המורדים".
מה הקשר בינהם? איך זה שדוקא הוא זוכה לראיין את המנהיג?
מה קרה לאביו החורג סוחר הסמים? ומי זה שמתקשר אליו לטלפון הביתי ומנחה אותו מה לעשות?

עפתי על הספר. נהנתי מאוד. הייתי במתח תמידי .איליי הזכיר לי את טום הנקס בסרט "פורסט גאמפ."
שניהם נערים מיוחדים, שניהם חיים את ההיסטוריה.שניהם היו במקום הנכון בזמן הנכון ופגשו רוב הזמן את האנשים הנכונים.
הכל עניין של עיתוי.

הספר הזה הוא הכל.

בין היתר הוא גם מותחן פסיכולוגי.

אחד מהמשפטים שלקחתי מהספר הוא: "כל הרעיון בחיים הוא לעשות מה שנכון ,לא מה שקל."
מחכה לסרט!!!!