ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות מאת יניב איצקוביץ'
ספר מעולה

---

מבלי שקראתי ולו מילה נוספת בספר אחר של יניב איצקוביץ', ינוקא בן 46 )בשלהי 2021), אין ספק שזה האופוס מגנום שלו, תיקון אחר חצות, הרביעי בספריו. צעירצ'יק זה, השולט במכמני התנהגותם של יהודים קשי יום ברוסיה, אינו דבר של מה בכך כשזה בא גם בשפה מלטפת אוזן, ממש למצמץ בשפתיים כי יישקו ולעצום עיניים מעונג. זה, בשונה מאחרים ממלהטטי השפה העברית, שכל כוחם בלהטוט וחולשתם בתזמון וביכולת לספר סיפור, מה שכל כך מענג בספר הזה. בל נשכח את עולם הדימויים הפנטסטי ומשובב הנפש.
הזמן הוא סוף המאה התשע-עשרה, במדינה שאין קץ לגודלה והיכולת ללכת בה לאיבוד. הפעם מדובר רק בשתי אחיות, מנדה ופאני, בעל אחד סביבו סובב הציר, ציר חורק ונוקשה, צבי-מאיר. צבי-מאיר הוא בעלה של מנדה ויום בהיר אחד הוא מחליט פשוט להתאייד. אין סוללה בנייד שלו כי אין נייד ולכו תעקבו אחר אדם המבקש להתפוגג וכבר עשרה חודשים אין ממנו רמז. הרקע למעשה אינו ברור, ילדים יש, להתפרנס צריך, אוכל איכשהו צריך הביתה ואת הרכלנים צריך להשתיק. פאני, אחותה של מנדה, זו שגדלה על ברכי מקצועו של אביה והיא שוחטת במקצועה, חדלה לשחוט חיות, אבל לא חדלה לשחוט. אחרי שאחותה נפלה מסירתו של ז'יז'ק, עוד גיבור בסיפור, ניצלה ונפלה למשכב, פאני החליטה לצאת לדרך, לקחת את ז'יז'ק לעזרה, למצוא את צבי-מאיר ולדרוש גט. אחותה לא תיוותר עגונה, החליטה.
או אז מתחיל הסיפור הגדול, עוד מכר של ז'יז'ק נכנס לתמונה ועוד שליימל קנטור אחד, יהודי מוכה, שפרנסתו בחזנות, אלא ששירתו כל כך גרועה שהוא מתפרנס לא משירה, אלא מהפסקת השירה. ונשוב רגע לאיצקוביץ', המחבר, לא אחד מגיבורי הספר, אם התבלבלתם.
איצקוביץ' זה יודע לספר סיפור והידיעה הזו מעניקה לנו רוחב יריעה טפו-טפו-טפו. זו רוסיה הגדולה, אבל די בשטח זעיר ממנה, נגיד צ'כונה של כמה ימי רכיבת סוס בריא, והנה סיפור בו נשזרות כמה מחרוזות מרובות פנינים. לאיצקוביץ' יש מה לומר על היהודים המלוכלכים, חובבי השפה המוזרה, הנאחזים בתפילותיהם, האוכלים מאכלים שסביבתם לא תכירם ולא תעכלם, אבל הכל באהבה, כן?
וכך, רביעיית הבורחים, בורחים כי פאני היתה צריכה לתרגל שחיטה בדרך ולא של חיות לאחר שהותקפו בדרך לצבי-מאיר, עוברת ממקום למקום עד שנופלת לתוך מחנה צבאי, כשבערך באותו זמן מגיע מברק הקורא לברר האם רביעיית הלא מוסקטרים עברה במקרה במקום. בטח עברה והתקבלה בכבוד מלכים משום שאחד מהם הוא לוחם ידוע ומהולל. שוחט הוא לא.
מי שלח את המברק? את המברק שלך סגנו של מפקד הקוחות המיוכדים באזור, ששפתו המדוברת משובשת קמו זו הקתובה.
אט אט נסגרות המחרוזות הפתוחות, יש כאלה שזו מחרוזת אותה הם מעניקים לאהובותיהם ובה פנינים יקרות. יש כאלה שמחרוזות אחרות חונקות אותם ומצרות את צעדיהם. אותו נובאק, סגן-אלוף ומפקד הכוחות המיוחדים המחפשים עושי צרות, נפל כחובבן בין היהודים דורשי "טובתו". מצד אחד, נדמה כאילו ביקש לחדור לישיבה החודשית של הבונים החופשיים. מצד שני, אי הבנת השפה משולה להשארת גוגל טרנסלייט במגירה במשרד. משעשע. ככה לא בונים מצוד. היהודים לא נצרכו לשום כוחות מיוחדים. הם פשוט הושיבו את שני המבקרים, נובק והמתורגמן שלו, לטיש. ואידך זיל גמור.
ומה בסוף עם צבי-מאיר? מאברך נותר א ברוך. הצרה הצרורה הזו, הנביא בעינו עצמו, הגאון הבלתי מובן הזה הצית את כל הבלגן, זה שגרם לפאני לצאת לתיקון אחר חצות ולבסוף להחריד את האימפריה הרוסית מרבצה. ובסוף שאחרי הסוף? כל גנב לתלייה, רק שגנבים אין, לפחות לא בהגדרה המילונית של גנבה. תלייה יש, אבל ברוך השם, כולם בריאים ואיכשהו שלמים.
לרוץ ולקרוא.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על תיקון אחר חצות