“סיפור שנמרח אבל נגמר בצורה מעניינת.

לדעתי הסידרה יורדת באיכות מהספר הראשון מספר לספר.

הדמויות המרכזיות כבר לא כאלה מרכזיות והעיניין בהם פוחת מספר לספר...

אם הספר הראשון מדבר על אליאס, לאיה והלן. הספר השלישי כמעט לא מתעסק באליאס שאת הדמות הזאת לוקחים לנקודה די הזויה ולדעתי הרבה פחות מעניינת.

לאיה שהיא דמות מרכזית כבר הופכת משפיעה והתמימות שלה מתחילה להרגיז.

הלן לדעתי נשארה מהספר הראשון כדמות המעניינת היותר בעיניי, בערך הדמות היחידה שמתפתחת ממש טוב.

דארין שהושקע 2 ספרים עליו כמעט ולא קיים בשילישי.

בספר הראשון מספרים איך המסכות הם מפלצות שיכולות להרוג בכמויות של הגיונייות פתאום ברגע האמת אין להם שום השפעה, סתם עוד לוחמים קצת יותר טובים.

גם עיניין הפלדה הסרית של עם הלוחמים הייתה סוג של עילויי טכנולוגי מבחינת הסיפו ושוב ברגע האמת לא היה כמעט מורגש היתרון הזה.

הסופר בונה עולם וררעיון ובשלב מסויים זונחת את הדמויות הראשיות שלה, את הרעיונות שכל הקונפליטק בעולם קורה בגללן.

בספר השלישי יש גם הרגשה של נשים נגד נשים. הלן\לאיה\המפקדת\הטבחית\ליביה כשהדמויות של הגברים אליאס\מרקוס\דארין\מביא הלילה כמעט לא קיימות.

אני צריך לחשוב טוב טוב אם בא לי להמשיך לקרוא את הסידרה..”

“ההמשך של העלילה המחשמלת - וואו!

סבה טהיר מאוד מוכשר בכתיבה שלו וביכולת שלו למשוך אותך לעולם שלו, עולם שבו ממלכות, קסם ושלל פטנזיה איכשהו משתלבים למציאות הגיונית.

מה שמחזיק את הספר מבחינתי לבד מכתיבה מוכשרת זה משולש האהבה שבין הלן, אליאס, וליאה.

ומה שמחזיק את הקורא מלשנוא את הדמויות זה חמלה, בגלל צד של טוב לב בדמויות (שלדעתי הכי חזקה אצל ליאה).

לכן מאוד הפתיע אותי והכעיס אותי שסבה טהיר החליט לשרוף את האנושיות של הדמויות עם החלטות שגורמות לך לשנוא אותם עליהם.

אני לא רוצה להרוס לכם את הספר אם בכל זאת תהיו מעוניינים לקרוא אבל רק תזכרו את זה, תקראו רק אם אתם מוכנים לשלם את המחיר של ספר טוב עם הרגשה של

תבוסה בגלל שהדמויות שהתחברתם אליהם כל כך החליטו את ההחלטות השגויות שהופכות אותם לחסרות אנושיות - אחרת, תוותרו על הספר.

אני אישית את הספר הבא לא קורא..”