המוות של עמרי ניצן בא מוקדם מדי ובלתי נתפס. כמו שאומרת הקלישאה "המוות הוא מקדם מכירות" שאין כמוהו אבל אני מוצא שהעיתוי בו יצא לאור הספר הזה שעמרי מסכם בו את חייו מצמרר נורא מכיוון שכמו שעמרי מצהיר בתחילת הספר לא היתה לו כל כוונה לסכם את דרכו אלא שמאחר ופרצה בעולם המגיפה הידועה בשם "קורונה" והשביתה את התיאטראות על מנת להעסיק את עצמו הוא בחר לעלות על הכתב כמה מסיפורי חייו.
עמרי מטיב להזכיר בספר את כל מי שליווה את חייו, החל באביו הסופר, שלמה ניצן וכלה באיש התיאטרון, פיטר ברוק, מי שכתב את ספר "החלל הריק". הוא מצטנע בדבריו שהוא אינו מתיימר להיות בעל כישרון כתיבה כמו אביו אבל אני מוצא בהם חן רב ולדעתי יהיה יפה אם רבים מאלו שעולם הבמה קרוב ללבם בין אם הם לומדים תיאטרון ובין אם לו, יאמצו את הספר הזה של עמרי כפי שעושים עם ספרו של ברוק.
אני לא יודע עד כמה עמרי זכה להיות מעורב בעריכת הספר אבל הסיפורים מסודרים בסדר כרונולוגי ולצערי מרגישים שלא כולם ברמה אחת, יש כאלה שאני מניח שהיה מקום לפתח אותם אבל אין כל צל של ספק שהכל יחד זיכרון נפלא של איש יקר שתרם לא מעט וראוי שימשיכו לזכור אותו ואת העשיה רבת בשנים שלו בו השאיר את חותמו. יהי זכרו ברוך לעולם ועד. אני מניח את הספר הזה בספריה שלי במקום של כבוד, ליד ספריהם של יוסף מונדי, נסים אלוני וחנוך לוין זכרונם לברכה וכולי תקווה שגם לכם יהיה מקום בלב עבורו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
