ביקורת ספרותית על היו זמנים בהוליווד מאת קוונטין טרנטינו

---

השאלה האולי הכי מתבקשת לגבי הספר הזה איך הוא לעומת הסרט והאמת היא שאין מקום להשוואה. הספר הוא יותר מקבץ של סיפורים שבסרט על מנת ליצור עלילה נמצאו הקשרים ביניהם. זה לא שאין מכנה משותף בין היצירות אבל הספר בעיקר עונה על הרבה שאלות שבסרט, עבורי כמי שראה אותו פעמיים בקולנוע (בהבדל של כמה שבועות) נשארו פתוחות. אני מוכרח להודות שפעם לא ממש התחברתי לסרטים שקוונטין טרנטינו ביים בעיקר בגלל שהם רוויי אלימות אבל נראה לי שמאז הסרט שלו, "ספרות זולה" (כזכור עם ג'ון טרבולטה) הוא הצליח להתקרב אל קהל נוסף ומתוכם גם אליי.

בספר הוא נוקב בשמות של מי שנזכר בעלילה שהסרט רק רומז עליהם. לא ידעתי שצ'רלס מנסון לפני שביצע את זממו ניסה את כוחו כזמר פולק, היה חבר של דניס וילסון (מ"נערי החוף") ורצה להשתלב בתחום המוזיקה אבל ככל הנראה שמו לו רגל. עם זאת אני מנוי בשירות המוזיקה ספוטיפיי והצלחתי למצוא בו כמה סקיצות לשירים בביצוע שלו. לא משהו. שמחתי על כל האיזכורים המוזיקלים, כמו של גאטרי ולדבלי שלטענת טרנטינו הערך ההיסטורי של המוזיקה שלהם עולה על הכשרונות שהיו להם. אני יכול להבין את הטענה הזאת ובין אם אני מסכים איתו או לא, אני שמח שטרנטינו נכנס בזכות הספר לתחומים שלא ידעתי את דעותיו עליהם. זה ממש לא רחוק מעניינים שמעסיקים אותי, בעולמי שלי לדוגמא פול ריווייר ולהקתו, שמצאתי לפני כמה שנים שיר של דני סנדרסון ("הלא נודע") מזכיר שיר שלהם.

הספר נפתח בהקדשה מרגשת של טרנטינו לאשתו, דניאלה פיק ולבנם ובהתחשב לאמירה שהיינו צריכים לחיות את הזמנים ההם בהוליווד אין ספק שטרנטינו מצליח לעשות את זה למעננו בספר הזה שהוא אגב ספר הביכורים שלו (הספר הקודם, "ספרות זולה" לא נחשב, כי הוא ספר-תסריט) ואני לא יודע מה איתכם אבל כולי תקווה שלצד הסרטים הוא ימשיך גם לכתוב ואני מניח שבזכות סרטיו האחרים הוא יכול להמשיך ולעלות נושאים נוספים לכתיבה.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על היו זמנים בהוליווד