ביקורת ספרותית על מקום בעולם - מחשבות על חינוך מאת חילי טרופר
ספר מעולה

---

אני לא מתיימר להיות איש חינוך. כשאני חושב על מקצוע שאעסוק בו בתור תחום עיסוק עתידי, איש חינוך לא עולה בין האפשרויות המוצעות, אף על פי שהעיסוק בחינוך הוא בעיניי שליחות חשובה מאין כמותה, שליחות שתשפיע על פני המדינה ואופי האוכלוסיה בדורות הבאים. חינוך טוב יותר - משמע אופי טוב יותר של האנשים באוכלוסייה - משמע יותר סובלנות וסבלנות, פחות שנאה ויותר אהבה. כלומר, פחות מלחמות. כלומר, כתוצאה מכך שיש פחות מלחמות החברה מתפקדת יותר. כתוצאה מכך, הכלכלה עשירה, המדינה צומחת פורחת ומשגשגת.
לא להאמין לכמה כיוונים מדינה יכולה לצמוח ולהתפתח רק מהדבר הזה שנקרא חינוך.

כמו שהתחלתי לומר, אינני חושב שאבחר לעסוק בתחום החינוך, למרות החשיבות הרבה שבו. אבל, אני יודע היטב שבכל מי שרוצה להיות הורה לילדים יום אחד, צריך שיהיה בו צד של מחנך בנפשו ובנשמתו.
כשקראתי על חילי טרופר, שמונה למנהל בית הספר ברנקו וויס שברמלה, בית ספר לנוער בסיכון, נדדתי למחוזות אחרים ומרוחקים יותר (אבל לא עד כדי כך כפי שזה נדמה לנו) וחשבתי גם על עצמי כהורה יום אחד. על איך משימת החינוך משפיעה ומעצבת את הילד או הילדה שלי, אך גם כמה עבודה קשה ומאמץ רב נחוצים לשם כך. כמה אחריות גדולה מוטלת על כתפיי בתור הורה. כפי שלהיות איש חינוך זו שליחות, כך גם להיות הורה. חילי טרופר בעצמו כותב בספר על חוויתו כהורה לילדיו, אשר למרות העומס בעבודה, מקדיש להם גם זמן ואומר להם כמה הוא אוהב אותם ומעריך אותם וגאה בהם - כי מה שנכון להגיד לנוער בסיכון כדי שיצמח ויתפתח, כך גם נכון להגיד לילדים ולילדות שלנו כדי שיצמחו והתפתחו. כפי שחילי טרופר כותב, כולנו צריכים לחיות באיזושהי בועה מגוננת ומחבקת כדי להצליח בעולם הגדול והקשוח שמחכה בחוץ.

הספר גרם לי לא רק להסתכל על חיי בעתיד, אלא גם על חיי בהווה. נרשמתי לפני כמה ימים לסמסטר סתיו באוניברסיטה, החל מאוקטובר אתחיל ללמוד תואר.
כשאני חושב על לימודים באוניברסיטה, עולים במוחי לא מעט קשיים עתידיים שאני אוכל להיתקל בהם במהלך לימודיי. לימודים באוניברסיטה הם לא עסק פשוט.
אבל אז אני חושב על הנערים והנערות מבית הספר ברנקו וויס שברמלה, ואני חושב לעצמי: אם הם היו בתחתית, ואף אחד לא האמין בהם, אבל רובם הגדול, בזכות המון המון מאמץ, התמדה ונחישות, וגם הרצון להוכיח שאנשים שלא האמינו בהם טעו, ובזכות מספר מצומצם של אנשים שעובדים בבית הספר, וביניהם חילי טרופר עצמו, שדחפו אותם קדימה ותמכו בהם בכל הכוח גם ברגעים קשים שנראה היה שלא יצמח מהם משהו, הצליחו לסיים תיכון עם תעודת בגרות מלאה וחלקם אף התגייסו לצבא וחיים כיום חיים נורמטיביים לחלוטין - למה שאני, שהיו לא מעט אנשים שהאמינו בי, שאין לי איזה עבר פלילי או בעיית התנהגות שיקשו עליי להתקדם, ולא באתי מבית עם בעיות של עוני ואלימות או הזנחה, למה שאני לא אצליח, אפילו עם חצי מהמאמץ שהשקיעו הנערים והנערות מתיכון ברנקו וויס?

לספר קוראים "מקום בעולם - מחשבות על חינוך", ואין ספק ששם הספר תואם את תוכנו. הספר גורם לקורא בו לחשוב מחשבות על חינוך. וכל אחד מהקוראים יכול לקחת את זה לכיוון שלו. כל מחשבה יש לה מקום בעולם.
חילי טרופר כותב ברהיטות רבה, באהבה ובהערכה רבה לכל אדם באשר הוא, רואים שמקצוע החינוך בוער בדמו. הוא נותן לא מעט דוגמאות למקרים שקרו בתקופת כהונתו בתור מנהל בית הספר הזה, מקרים שרק חישלו אותו והפכו אותו ויחד איתו גם את בית הספר ותלמידיו למה שהם כיום. מרוב דוגמאות, הרגשתי כאילו גם אני למדתי בבית הספר הזה וחוויתי עם התלמידים את החוויות שטרופר חווה איתם, וזה מקסים.
ספר שכדאי לקרוא כספר עם תובנות רבות על החיים, ועל דרכי החינוך וההתנהגות של החברה שלנו בפרט.

*** מקדיש את הביקורת לסקאוט שהביאה לי את הספר מביתה, אך טרם קראה אותו. ממליץ לך לקרוא אותו, ומקווה שאני ואת נהיה מחנכים למופת. כלומר, הורים למופת. בנוסף, וזה קודם כל, מאחל לשנינו שנצליח בלימודינו באוניברסיטה ונגיע למקומות שלא חלמנו עליהם אפילו בחלומותינו הוורודים ביותר... וכל השאר זה רק בונוס

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על מקום בעולם - מחשבות על חינוך