ביקורת ספרותית על אמילי ממולד ירח - מולד ירח #1 מאת לוסי מוד מונטגומרי
ספר מעולה

---

כשהייתי ילדה, רק שלושת הספרים הראשונים מסדרת אן שרלי תורגמו לעברית, ולא אף ספר נוסף של לוסי מוד מונטוגומרי.
אם ידעתי שהיו עוד ספרים, אם תהיתי על זה, כנראה שנתתי קרדיט להוצאות הספרים והנחתי שאלה היו הספרים הטובים ביותר ואת השאר לא היה שווה לתרגם.
איזו הנחה מוטעית.

אבל אני לא באמת זוכרת מתי גיליתי שיש עוד ספרים ואם תהיתי למה לא תורגמו. אני כן זוכרת שתהיתי למה אן לא הפכה לסופרת.
אן שרלי היא גיבורה בת דמותה של הסופרת. יתומה בעלת דמיון, רגישות, אינטליגנציה גבוהה, כושר ביטוי ואהבה עזה ליופי, המתגלגלת לביתם של זוג קשישים קפדנים.
אן מצליחה במקום בו לוסי לא הצליחה: היא מצליחה לכבוש את לבם של זוג הקשישים המגדלים אותה, היא נישאת לאהוב לבה וחיה איתו באושר. האהבה של ללוסי מוד מונטוגומרי לגיבורה שלה ניכרת, נראה שהיא רצתה להעניק לה את כל מה שנחסך ממנה עצמה.
אם כך, למה חסכה ממנה את מימוש כשרון הכתיבה שלה, את הפרסום והתהילה?
אני מודה ומתוודה שתמיד חשדתי בה, בלוסי מוד מונטוגומרי, שפשוט לא היתה מסוגלת לתת לאן to have it all.
אן קיבלה משפחה מאמצת אוהבת, חיי נישואים מאושרים, שתסתפק בזה ותשאיר את ההצלחה הספרותית לאמה הרוחנית.
הנה עוד הנחה מוטעית.

אמילי ממולד ירח מזכירה מאוד את אן. סיפור המסגרת דומה - יתומה הנשלחת לחיות בחווה המנוהלת על ידי קרובת משפחה קשישה וקפדנית.
האזור הגיאוגרפי, התקופה, הדמויות ויותר מכל - אופיה של אמילי - מזכירים מאוד את אלו של אן.
אבל אמילי, בניגוד לאן, היא סופרת בהתהוות.
היא לא סתם נערה בעלת כושר ביטוי ויכולת ניסוח המשתעשעת בסיפורי דמיון וחולמת חלומות מעורפלים להיות סופרת. היא מחוייבת לעניין הספרותי בכל לבה, היא כותבת בלי הפסקה, היא שורפת טיוטות ישנות שלא מוצאות חן בעיניה ומתחילה מחדש שוב ושוב.
הספר משובץ בקטעי יומן ושורות שירה שלה, שמאפשרים לנו לקבל הצצה לתהליך בו היא הופכת לסופרת.
זהו לא הבדל טכני, זה הבדל משמעותי שהופך את אמילי ממולד ירח לספר שונה מאוד מהאסופית, ואולי השורות הבאות, הנמצאות ממש בסוף הספר יבהירו למה:

"את רק בת שלוש עשרה. אין לך מושג מה צפוי לך. הגבעות הצחיחות, העליות התלולות, המהמורות, האכזבות. הישארי בעמק אם יש לך שכל. אמילי, מדוע את רוצה לכתוב? מה הסיבה?"
"אני רוצה להיות מפורסמת ועשירה," אמה אמילי בקור רוח.
"כולם רוצים. זה הכל?"
"לא. אני פשוט אוהבת לכתוב."
"זאת סיבה טובה יותר, אבל לא מספיקה, לא מספיקה. תאמרי לי, אם תדעי שלעולם לא יפרסמו שורה אחת שלך, האם תמשיכי לכתוב? תמשיכי?"
"כמובן שאמשיך לכתוב," אמרה אמילי בתדהמה. "אני מוכרחה לכתוב, אין לי שליטה על זה, אני פשוט מוכרחה."
"אז אין טעם שאשחית זמן במתן עצות. אם טבוע בך הצורך לטפס, את צריכה לטפס. ישנם כאלה שמוכרחים לשאת עיניים אל ההרים. הם לא יכולים לנשים כראוי בעמק
[...]"

"רוח להבה וים!" מלמל "הטבע תמיד מפתיע אותנו. לילדה הזאת יש מה שלי מעולם לא היה והייתי מוכן להקריב הכול כדי שיהיה לי. אבל 'האלים לא מרשים לנו להישאר חייבים להם'. היא תשלם על כך. היא תשלם."

אם כך, מי הוא סופר לדעתה של לוסי מוד מונטוגומרי?
קודם כל, הוא חייב להיות בעל כשרון, יש לו "משהו" שבלעדיו לא משנה כמה יתאמץ, לא יוכל להצליח.
אבל זה לא מספיק. צריך להיות לו דחף בלתי נשלט לכתיבה, אותו "משהו" שצריך להיות לסופר הוא מעין כוח טבע שלא ניתן לכלוא. אמילי נדהמת ממעצם השאלה אם תמשיך לכתוב גם ללא פרסום, היא לא מבינה את השאלה הזאת, מבחינתה הכתיבה היא הכרח.
ודבר אחרון?
הוא משלם על זה. יש מחיר להצלחה הספרותית, והוא בלתי נמנע.
למה? האם עצם מלאכת הכתיבה היא תובענית, מסתכלת, מייאשת וגובה מחירים? המאבק לפרסום והכרה? או שזהו כוח טבע, קארמה אם תרצו, פיצוי שהטבע דורש בעד הכוח המופלא שהעניק לסופר?
כך או כך, הבנתי פתאום שלא מתוך קנאה מנעה לוסי מוד מונטוגמרי את ההצלחה הספרותית מאן, אלא דווקא מתוך אהבה לגיבורה הג'ינגי'ת המפורסמת ביותר שלה.
היא רצתה להעניק לה חיים מאושרים, רוגע וסיפוק שלה עצמה כנראה לא היו, ואלו לתפיסתה לא עולים בקנה אחד עם חייה של סופרת.
אמילי ממולד ירח הוא קצת ה"מה היה קורה אילו" של סדרת האסופית. מה היה קורה אם אן היתה יותר מאשר נערה בעלת דמיון וכושר ביטוי, מה היה קורה אם היא היתה סופרת.
אז מה המחיר שתשלם אמילי בהמשך? מקווה שיתרגמו את שני ספרי ההמשך, כדי שאוכל לגלות.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על אמילי ממולד ירח - מולד ירח #1