ביקורת ספרותית על חמישה נהרות נפגשו במישור מיוער מאת בארני נוריס
ספר טוב

---

פעמים קורה לי שאני הולך לספריה עם רשימה מסוימת של ספרים, כאלה שקראתי עליהם ושנמצאים אצלי ברשימה. ואז באבחה של רגע אני בוחר ספר או ספרים אחרים לחלוטין ממה שתכננתי, לפעמים כאלו שלא שמעתי עליהם עד לאותו רגע. אמת, פעמים הנוהג הספונטני הזה לא מוכיח את עצמו, אך פעמים הדג שעולה בחכה הוא דג ראוי ומשובח.

כפי שהבנתם, את הספר הזה שליתי בדרך השניה. לא שמעתי על הספר הזה עד שראיתי אותו במדף הספרים החדשים, והאמת שמה שמשך אותי היתה הכריכה של הספר האופיינית להוצאה. דווקא השם הארוך היה נראה בעיני קצת מסורבל, אבל יש להודות שיש בו גם מעט קסם.

מדובר בספר ביכורים ואפשר שהדבר מורגש פה ושם, אך ככלל מדובר ביצירה מיוחדת ואיכותית ששווה קריאה. לאחר הקדמה פואטית, קצרה וציורית, המתארת את המיקום שבו ייתרחש הסיפור – העיר סולסברי שבדרום מערב אנגליה, הסיפור מתמקד בחמש דמויות שנקלעו לארוע טראומתי יחיד. מוכרת פרחים עם עבר מורכב ובעייתי, נער מתבגר ומופנם, רעיית איש צבא שמוצב באפגניסטן שעובדת בעבודה לא מאתגרת וכותבת יומן, אלמן זקן ובחור צעיר, רווק ומוכשר שחוזר אל העיר לעבוד כמאבטח. כל סיפור כתוב בגוף ראשון, בכתיבה חשופה, פוצעת ועדינה. ייתכן שלא תמיד הכתיבה אמינה, כלומר, כמה אנשים כותבים יומן ברמה כזו? או איזה נער מתבגר ממוצע חושב מחשבות קיומיות שכאלו? אבל היופי והכנות שבה מחפים על הנקודה הזו.

עם התקדמות הסיפור אנחנו מבינים שבין כל הדמויות יש אי-אילו קשרים, וגם אם אלו בעיקר קשרים אנקדוטליים, מפגשים אקראיים, או פגישות שנשטפו בזרם החיים, הם עדיין מהווים חלק מהקיום הרעוע שלנו. הם חלק ממי שאנחנו. כמו אותם נהרות שמתמזגים לנהר אחד.

אני חושב שהתמה המרכזית של הספר היא החיפוש אחרי מקום להניח את הנפש. או במילים אחרות החיפוש אחרי הבית במלוא משמעותה של המילה, אחרי המוצא מהבדידות, אחר השינוי המיוחל. יש בכתיבה של נוריס ניסיון לתאר את חווית החיים, לאחוז בה ולמצוא בה משמעות. לפעמים זה אולי מרגיש קצת נאיבי וקצת חוזר עצמו, אבל הסך השלם של הספר מאוד מתגמל ומצליח לספר סיפור מאוד אנושי.

"מקום מגורים הוא אולי ביטוי הולם יותר מאשר המילה 'בית' כי אני כבר לא יודע אם יש מקום שבו אנחנו מרגישים בבית, אם יש מקום שאנחנו שייכים אליו... אני פוסע ברחבי החווה שלי ורואה שכבות על שכבות של זיכרונות בכל פינה, חיים שלמים של חיים שהתקיימו כאן. אבל אחרי מותי, אף ארכיאולוג לא יוכל לחשוף את התמונות שנגלו לעיני. אין זכר בעולם למתרחש בו אלא אם כן אנחנו חוקקים אותו באלימות או בבטון. כל החיים כפי שחוויתי אותם דרים רק בתוכי, בראשי, והעולם עצמו אדיש. מחשבותי על כל מה שקיים בעולם אינן אלא השתקפות על פני המים בנהר. והנהר ימשיך לזרום כשפנים אחרות ישתקפו בו, והוא לא יספר להן דבר על מה שקרה כאן קודם לכן" (עמ' 186).

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על חמישה נהרות נפגשו במישור מיוער