ביקורת ספרותית על ספינות טרופות מאת אקירה יושימורה
ספר מעולה

---

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.


***


החיים שלנו הם מחזוריים. בן אדם קם בבוקר, מתארגן - אוכל, מצחצח שיניים, מתלבש - יוצא לעבודה, ללימודים וכ'ו. אחר כך חוזר הביתה, ואם יש קצת זמן אז מתעסק בעיסוקיו. אחר כך מתארגן לשינה - מתלבש, מצחצח שיניים, מתקלח. וכך הלאה, בצורה מחזורית. יום שבת הוא יום מנוחה.

כך גם חיי הכפר העני שביפן, אשר מסופר עליו בספר הזה, מתנהלים להם. במחזוריות. עובדים קשה כל השנה כדי להצליח לחיות חיים כמה שיותר סבירים. בין אם זה לדוג, לתפוס צדפות ועד עשיית טקסים דתיים על מנת למשוך לחופי הכפר ספינות טרופות שמגיעות בעיקר בחורף כשהים סוער. ספינה טרופה (או איך שהם קוראים לזה: או - פונה - סמה) היא ספינה שנסחפה לחוף בשל תנאי מזג האוויר הסוערים, ומביאה איתה לרוב שלל רב שמספק את תושבי הכפר למשך זמן ממושך, ומונע מהם למות מרעב (ובשלל הזה הם משתדלים להשתמש בחסכנות כי מי יודע מתי תבוא האו - פונה - סמה הבאה?).
אביץ, קיץ, סתיו, חורף - כל עונה הכפר מתנהל אחרת, וכך הכל קורה מדי שנה, שוב ושוב, בצורה מחזורית. העיקר לחשוב על העתיד, לא לגווע מרעב.

איסאקו הוא נער צעיר החי בכפר. אביו הלך לשיעבוד (תהליך שבו בני משפחה עוזבים את הבית כדי לעבוד ובבוא היום להביא כסף הביתה) כשהוא מקווה שמשפחתו תסתדר בלעדיו לתקופה ולא תגווע ברעב.
איסאקו הולך ומתבגר ככל שעובר הזמן במחזוריות הקבועה שלו בכפר, והופך מנער לגבר צעיר. אף על פי שאיסאקו הוא לכאורה הדמות הראשית בספר, הוא בסך הכל עוד דמות פשוטה מבין רבות בכפר, וכמוהם גם הוא שותף במשימות בכפר ולמנהגים שנעשים בו, כשהמטרה היא לתת את עצמו ואת עזרתו למען רווחת הכפר, שלא יגווע ברעב, ועל מנת שיתקיימו בו חיים צנועים אך סבירים.
איסאקו גם זכה לחוות במהלך הספר את הגעתה הראשונה בחייו של האו- פונה- סמה, את טעמו הנפלא והנדיר של האורז (כן, כן, אורז!), את טעמה של אהבה. אבל, לצד כל זאת, הוא טועם גם את טעמה של סכנה, של רדיפת בצע ושל חוסר זהירות... מה יעלה בגורל הכפר ואנשיו?

כל הקריאה בספר הקטן-גדול הזה, שעלילה של ממש אין בו, ראיתי לנגד עיניי סרט דרמה, מהסוג הזה שמתנהל בקצב איטי יחסית, שמשולבים בו קטעי נוף מרהיבים כמו ים סוער ורוחות, מהסוג הזה שלרוב גם יזכה באוסקר ובפרסים אחרים. יכולתי לדמיין לעצמי את הדיאלוגים הקצרים בין הדמויות, שנבלעים להם ברעשי הטבע, וברעשי עבודות הבית והחיים בכפר.
הוא אכן איטי הספר, אבל גם יפהפה. הוא אמין וריאליסטי, וכתוב פשוט נהדר, כתיבתו מותאמת לקצב ולאווירה של הסיפור. ספר שהוא יצירת אומנות של ממש, פיוטית, עם סוף עגום כמו בטרגדיה קלאסית, מלווה במסר חד וברור. אמנם אין כל כך עלילה סוערת, אבל יש אווירה של סכנה באוויר, כאילו בכל רגע משהו רע יקרה בכפר וכל מה שאנשי הכפר ניסו לשמר במשך שנים ודורות, יתפורר להם מול הפרצוף.

נקנח את הסקירה בשיר שכתבתי בעקבות הקריאה בספר:

או - פונה - סמה
או - פונה - סמה
מתי תביאי איתך
את האוכל שאמי בצלחתי שמה?

או - פונה - סמה
או - פונה - סמה
כמה כבר צריך לחכות לבואך
כמה.


*** אני מקדיש את הביקורת לסקאוט, שבזכות ההמלצה הנלהבת שלה על הספר, הנחתי את ידיי עליו. תודה רבה, זה בהחלט השתלם!
את כמו או - פונה - סמה: חיכיתי לך במשך תקופה ארוכה של 20 שנים, עד שסוף כל סוף נכנסת לחיי, מביאה יחד איתך שלל רב, כי את פשוט אוצר שממלא את ליבי שמחה ואושר ממש כמו שאנשי הכפר ליבם נמלא בשמחה ובאושר למראה הספינות הטרופות שנסחפות אל חופי הכפר...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על ספינות טרופות