אוף.
אפשר להתחיל ככה ביקורת? במילה כזאת משביתת שמחות, רומסת ציפיות?
אני אפילו לא יודעת אם אפשר לקרוא למלל שיכתב כאן ביקורת, כי כרגע מה שיש לי בראש זו בלילה סמיכה ולא מעוררת תיאבון.
שנתחיל? (יהיו קמצוצי ספוילרים מהספרים הקודמים, משתדלת מאוד להימנע)
"שובו אל האוצרות שלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם!" (רבי נחמן)
משהו בספר הזה מאוד גולמי. לא במובן של פוטנציאל בלתי ממומש, אלא יותר במובן השורשי, הבראשיתי. הטבע כמו חוזר לקדמותו, בנינוחות. ללא פחד מחוסר הודאות.
"טהאנו" (Tehanu) הוא הספר הרביעי (והאחרון, יש מציינים) בסדרת הפנטזיה ארץ-ים. אורסולה ק. לה גווין ז"ל כתבה אותו כ18 שנה לאחר הספר השלישי, "החוף הרחוק ביותר." לפי אורסולה, זה הזמן שנדרש לו כדי להיוולד.
כשספר המשך יוצא זמן רב כל כך לאחר הסיום כביכול, השאלה המתבקשת ביותר היא האם יש צורך בכך. האם יש צורך בטהאנו ובסיפור שלה?
על זה כל איש יענה כפי ראות עיניו. אני מרגישה ומאמינה שכן כן כן.
אני רוצה למקם את זמן הספר. עלילת הספר מתרחשת כ25 שנה לאחר אירועי "הקברים של אטואן" (הספר השני), ויומיים-שלושה לאחר סיום הספר השלישי, "החוף הרחוק ביותר". מי שקראו וזוכרים, יודעים עד כמה האירועים האחרונים בספר השלישי אדירים ובעלי משמעות רבה, מה גם שאורסולה לא טרחה לסגור לנו באופן מספק את הספר השלישי- נותרו המון סימני שאלה. ועל כן אני שמחה שזכיתי לקרוא את ההמשך ולקבל כמה תשובות (ועדין, כמובן, להישאר מלאת תהיות. איך לא).
אני חושבת שהספר הזה יכול להיות תענוג גדול עבור מי שביקשו לפגוש את הדמויות האהובות מהספרים הקודמים (נחשו מי!), לראות איך הן התפתחו בשנים שעברו, ולראות איך נטווים חוטי הקשר ביניהן מחדש.
אבל לא רק. "טהאנו" פותח שער חדש בעולם ארץ-ים, עולם שבו, בדרך כלל, הקסם הוא המוליך ומסובב הכל. הפעם זה יהיה שער שבו העוצמה לא תהיה טמונה דוקא בכוחו ועוזו של רב-מג גדול, אלא בין כפות ידיה של ילדה קטנה ופגומה.
וזו הגולמיות שכתבתי עליה בהתחלה. האוצר. בלי מהפכות עלילתיות על ימין ועל שמאל, קרבות כשף פוערי פה. הספר הזה דומה יותר למי מעין שקטים מאשר לים הגואה. וזה היופי והקסם שלו- "כל הנחלים זורמים אל הים..." ההתחלה, השינוי.
בחויה האישית? היו רגעים שהתרגשתי עד דמעות, שפחדתי עד עצירת נשימה.
משהו אמיתי, כל כך אמיתי, נשזר בין המילים. אמנם חוית הקריאה שלי היתה פחות מהנה מקריאה זורמת ומרגשת בעברית האהובה עלי, אבל לקרוא ספר באנגלית היתה חויה מענינת ופותחת מחשבה, איכשהו.
חשוב לי לומר שבסוף יש אחרית דבר מרתקת מאת אורסולה, שם היא משיבה כנגד ביקורת שקיבלה על הספר, על כך שהוא שונה משאר ספרי הסדרה וגם ביקורת על כתיבתה הפמיניסטית מדי, ככל הנראה, עבור אנשים מסוימים.
על דבר אחד אני מסכימה- כן, הספר שונה מאוד. הכתיבה של אורסולה השתנתה, התוכן מותאם יותר למבוגרים (הגיוני, בהתחשב בעובדה שהילדים שקראו את "הקוסם מארץ ים", כעבור יותר מ20 שנה הפכו למבוגרים :)
באשר לפמיניזם- בסדרת ארץ-ים יש מוטיבים פמיניסטיים. אפשר לראות את זה בקש"א וב"טהאנו" במיוחד. אני לא רואה בכך שום בעיתיות ולהפך, בטהאנו יש התעסקות רבה סביב ענין מעמד האישה וגם ציטוטים יפהפיים על מהי בכלל אישה.
גם עיסוק בריפוי והנפש יש, ועד כמה צריך להתאמץ כדי לרפא נפש פגועה ומבוהלת, עד כמה צריך להיזהר ולשמור... בי הנושא הזה נגע מאוד.
התחלתי באוף, ואני מסימת ביש :) הצלחתי לכתוב משהו ממה שאני מרגישה כלפי הספר הזה, ואפילו עשיתי לעצמי חשק להמשיך כבר אל הספר החמישי- Tales from earthsea - אוסף סיפורים קצרים על ארץ-ים, שמי יודע, אולי יתנו לי תשובות על התהיות שנותרו :)
נ.ב קראתי את הספר בהוצאה עדכנית ויפהפיה עם ציורים יפהפיים מאת אמן ציורי הפנטזיה צ'רלס וס. ממליצה מאוד.
אדיוס.

















