איזו כריכה נוראית, נכון? זה מה שחשבתי כשפגשתי אותו. אבל בוקובסקי, בכל זאת. אז לקחתי לי לקרוא.
ובכן, קצת קשה לי לומר שזה ספר שמתאר את ה''תחתית'' כמו שכתוב בגב הספר (בהשוואה ל1984 של אורוול), כי לא נראה שבשביל זה הוא נכתב.
רוב תוכנו, של הספר, הוא גס, שאנן, ואדיש. ככה וזהו. מה מיוחד? סגנון הכתיבה האירוני שלו, שמזכיר משום מה הרבה את של הלר, והסגנון בו מוצג הסיפור. הכתיבה מצוינת ביותר, עד שקראתי את הספר מרגע הפתיחה ברצף. הוא מהיר, כיפי, מצחיק, גס (קצת יותר מדי הייתי אומר, אבל שיהיה), וברעיון מספר על אדם אדיש ביותר, נטול כל מוטיבציה, שפשוט נגרר בין עבודות נשים ומקומות. ככה הספר.
אין בדמויות כל מיוחד, כי אם הצורה שבה כתוב הספר.
כיף חיים של ספר, בין כאתנחתא, ובין כבפני עצמו, משהו בו מושך לעוד, שנגמר מהר.


















