"אתה עוד תגלה שחוק וצדק הם לא תמיד החברים הכי טובים" - כשהחוק והצדק נפגשים [זה מה שצריך להיות] או אז המוזיקה אולי נגמרת.?.
אפתח בגילוי נאות: תומר ורשה, מחבר הספר, ואני - קולגות. את הספר קיבלתי במתנה בכנס מקצועי.
תומר ורשה מביא בספר הבכורה שלו סיפור מתח מפותל ומרתק, המעמיק מלבד אל תוך הדמויות המעניינות והסיפור הבדוי, אל תוך העולם המקצועי היומיומי שלו. הוא מנהל דו-שיח בין החוק והצדק. בין הלך הרוח במדינה בתקופה זו לבין מערכת המשפט. בין התקשורת לבין מערכת המשפט ורשויות החוק.
נוגע גם בסוגיית (חלק מערוצי-) התקשורת המגויסים לטובת הפופוליזם והרייטינג תוך שימוש בהנדסת התודעה שהיא מחדירה (מסיבה כזו או מסיבה אחרת) לחברי מדורת השבט ושוטפת את מוחם. במשפטי השדה בביצועה עד כדי הכרעת דין ודיון על גְזָרו כל זאת עוד טרם קיום ההליך המשפטי (לעתים אף המקדמי לעתים עוד בשלב החקירה המשטרתית והרפואה המשפטית). "פסק הדין" שעליו "בא לה" או מתאים לה לתקשורת ממניעיה לפסוק. משם יוצאות אל האוויר ה'עובדות' אותן כולם לומדים ו'יודעים' על בוריָן, 'מבינים' ומדקלמים צדק ומסנגרים עליהן מכאן שכיחה המחשבה בציבור כי כל המתפרסם הרי נכון הוא. ומכאן הדרך קצרה אל הליך מתן גזר הדין ברשתות החברתיות וכן הלאה, אל פטפטת אין סופית ריקה מתוכן בתקשורת. ובואו, עזבו אמת, עזבו צדק - ראשית עד אלו יתבהרו ייקח זמן ואנו הרי רוצים אינסטנט ואשם וקורבן ולבוא חשבון ולהעניש. ושנית החוק והצדק לו יפגשו יכולים חלילה לפסוק אחרת, להיצמד לחוק, לעובדות, לראיות - הערכאות עלולות להוציא את כל התמונה אחרת, אולי משעממת, אולי לא תואמת סיסמאות.
ונוגע בעבודת המשטרה (ושב"ס) המושפעת ומגויסת במידה לטובת יישור קו עם פסק הדין של משפט השדה התקשורתי ועם מה שחברי מדורת השבט חפצים לשמוע בשמונה בערב באחד מהשלושה המובילים [פרסום מוטה, לא מוטה, חוטא או לא - לא רלוונטי - כולם יודעים וצודקים. והצדק? בואו תשאירו אותו לחוק, אילו יצליחו להיפגש].
ונוגע בסוגיית ה-me too - האם זו עושה טוב יותר או טוב פחות לנשים, לגברים, לחברה, לקהילה. ונוגע בטרנד ה'פמיניסטי' שחביב על התקשורת, נרטיב פופולרי סיסמאתי 'על עיוור' בחסות טרנד ה-me too בבחינת, יאללה, שמונה בערב, הבה נחגוג, אנחנו מבחינתנו - נעניש את היצר הגברי החזירי הזה שלוקח בלי רשות. נעניש אותו כאן ועכשיו [יש או אין איסור פרסום, נעשה דין לעצמנו] בשביל ולטובת כולן וכולם. לא משנה מה היה שם. לא נמתין לעובדות. שהרי רייטינג והנדסת תודעה לא מתנהלים עפ"י [רגע בואו נבדוק] מה היה שם ומה מתנהל בערכאות ברגע זה ואם זה איסור הדלפה, כנראה שיש סיבה. ננהל 'חקירה' ומשפט שדה - נכריע. נפסוק. נגזור דין! - ערכאות החוק חושבות אחרת, נערער בתקשורת. כזה.
רומן המתח הבלשי "כשהמוזיקה נגמרת" נוגע באגביות יותר או פחות בכל אלו ומספר סיפור דמיוני, מתפתל, דרמתי, לרגעים משעשע ואף נפתח ברגע משעשע: ב"שלוות עולמים" - בית מלון כפרי שקט ואינטימי וממשיך לפרשה.
הסיפור נכנס גם אל תוך עולמם: שיקולים, הלך מחשבה, תסכולים מכל האמור לעיל וגם מכך שהמציאות לעתים כל כך הרבה יותר מורכבת מהנפרש על פני מסכי המדורה. ואל ההתמודדות - של הסניגור הפלילי, של הפרקליט, השופט, השופט התורן באולם הפלילי. גם חוקרי המשטרה. גם אנשי הרפואה המשפטית.
תודה לתומר ורשה על זה.