סיפור טיפולו של הסופר יחיאל דינור, הידוע בשם העט ק.צטניק (אסיר במחנה ריכוז), מס' אסיר 135633, באמצעות L.S.D בשנות ה70.
אחרי שקראתי את סלמנדרה, בית הבובות והשעון ניגשתי לספר זה. את סיפרו "קראו לו פיפל" לא הייתי מסוגל לקרוא כי סופר בו על הילדים שנהפכו לעבדי מין בזמן השואה.
ק.צטניק סבל במשך שנים מסיוטים שפקדו אותו כל לילה. בתמיכתה של אשתו ניגש לטיפול באמצעות L.S.D. כן, כן עד לאותן שנים לא מעט טופלו בשיטות אלו בתחום הפסיכאטרי. סשנים אלו עם הפסיכיאטר תומללו ובעקבות זו נכתב הספר.
הטיפול איכשהו עזר לק.צטניק הן בפן של השינה והן בפן של התייחסותו לאוושויץ. כזכור במשפט אייכמן תיאר ק.צטניק את אוושויץ כפלנטה אחרת. בעקבות הטיפול אמר שכל המעשים שם נעשו בסופו של דבר ע"י האדם, במקרה זה הנאצים. הוא טען בהמשך גם שהטיפול עזר לו
מעניין מה היה עולה בגורלו לולא הטיפול בL.S.D היה מועיל לו? העניין הוא שאחרי כל מה שאדם כמוהו עבר בתלאות השואה והסיוטים שבאו בעקבותיהם, לפעמים האדם יעשה כל שביכולותו על מנת לחזור למוטב. גם טיפול ב"דוקטור הופמן"
ק.צטניק המשיך לחיות עוד הרבה שנים לאחר אותו טיפול. סיפור עצוב שמלא בתיאורים כאלה ואחרים ממחנה הריכוז שנכתבו בעקבות הטיפול בסם.
לא במקרה החלטתי לכתוב את הביקורת על ספר זה. השואה והסמים (אם כי בעיקר קלים) הם חלק שליווה אותי הרבה שנים וימשיך ללוות אותן בהמשך.










![הטבלה המחזורית [מהדורת 1987]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers97/977536.jpg)




![מכונת הכסף [מהדורה מחודשת]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/996112.jpg)


