ביקורת ספרותית על אבק יהלומים מאת אדיבה גפן
ספר לא משהו

---

גבי (גבריאלה) עמית היא אשת תיאטרון מושכת עם ידע בקראטה, נכדתו של מקס רייכנשטיין בן ה-85 ועדיין צלול ובריא. צלצול טלפון בשלוש לפנות בוקר מעיר אותה וסבה מבקש שתגיע אליו. היא משאירה במיטתה את הגברבר התורן וחשה לביתו, שם מונחת גופת אלמונית שהוא וחברו 'יקוב עיתונים' מצאו בחוץ וגררו פנימה.
חרף התנגדות סבה שלא נותן אמון רב במערכת אכיפת החוק מזעיקה גבי את המשטרה.
כך מתחילה סאגה משפחתית- בלשית עם דם רע בין גבי לאמה שעזבה את הארץ לאחר שליאור, אחיה של גבי, נהרג בשירותו הצבאי ומבחינת הבת היא אם נוטשת. דודתה רות, רווקה מבוגרת שחשה תמיד שהופלתה לרעה בחלוקת נכסי המשפחה. אביה הממוטט נפשית וסבה הקורא לה בחיבה 'גביליין' הוא הדמות היציבה, אוהבת ומשמעותית בחייה. יקה חביב ורב תושייה שבשעת התרגשות מתבלבל לעתים קלות בדיבור כך ש'סושי וסשימי' הם 'זושי וזשימי'.
חקירה נפתחת והעניינים מסתבכים כשזהות הקרבן מתבררת ומסתבר שיש משהו גדול בהרבה מהנראה לעין. בהדרגה מתגלה שהכל נע סביב ציור בן מאה של נערות שהיו ומתו מזמן ומי שירחיקו לכת מאד מסיבותיהם להניח עליו יד.
ברקע קשריה בתיאטרון עם עידן וסוזן המנהלת שהיתה עמה בטירונות. ברצונם להגשים חלום ולהעלות בתיאטרון היפואי את הגירסה המקומית ל'סיפור הפרברים'. יעקב (יקוב) החי את עברו בשואה ואובססיבי לשמירת עיתונים.
היה יכול להיות טוב יותר לולא דימויים מגוחכים והומור אימבצילי קמעה המבצבצים לאורך הספר.
הדודה שהיא תנשמת/ תולעת צהובת תלתלים/קרפדה מיוחמת.
"מה את עושה"? סורגת כובע נוצות מסיבים אופטיים/ מקרמה במוזמביק.
הנכדה הלחוצה כמו הודי ברכבת.
נראה כמו פטוצ'יני לפני בישול.
קצין המשטרה שמיר שהפך ל'שמיר נענע' ושותפו 'ג'ימי רעננה' מסיבה לא ברורה.
בקיצור, ככה-ככה. להעביר שבת עם ספר קליל, עלילה סבירה ודמיונית לעתים והומור חבוט שלעתים מצליח לשעשע.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על אבק יהלומים