ביקורת ספרותית על דייג ברשת מאת ישראל זמיר
ספר בסדר

---

אני חושבת שלכל מי שכותב יש איזושהי מגירה, בה הוא מאחסן כל מיני רעיונות לכתיבה. זה יכול להיות סיפור ששמע, בדיחה משעשעת, אנקדוטה נחמדה ועוד.
לפעמים חלק מהחומר משולב עם ספר או שיר או מאמר אחר, אבל לרוב הקטעים האלה הולכים, בלי שימוש, לעולם שכולו טוב.
לישראל זמיר היה רעיון אחר. הוא כנראה הסתכל על כל הסיפורים האלה והחליט לצרף את כולם לספר אחד. התוצאה: לא משהו.
סיפור המסגרת מספר על יהודי אמריקאי שאיבד את משפחתו בתאונת דרכים, וברגע של צפיה בטלוויזיה, הוא נזכר שבנעוריו, כשהיה בקיבוץ, נערה שאיתה היה ביחסים קצרים מאוד טילפנה אליו וסיפרה לו שהרתה לו. עוד רגע והוא כבר מתפטר מעבודתו המצליחה כעורך דין, מטלפן לארץ, ומגיע לקיבוץ.
כאן, בארץ הוא שומע סיפורים על כל מיני אנשים וכל מיני אירועים. חלק מהסיפורים עצוב, חלק מבודח, אבל רובם ככולם מתארים קיבוץ "שנכנס לחבריו לתחתונים" (כמו שאבא שלי נהג לאמר) וממשיכים בתיאור המשבר האידיאלי הסוציאליסטי, שאותו חוו כמעט כל הקיבוצים.
לי הספר היה די משעמם. שמעתי סיפורים כאלה בלי סוף בצעירותי, והספר לא חידש לי כלום, רק הוכיח לי שיותר מאדם אחד שנא את האידיאולוגיה הקיבוצית, או לפחות חשב שהיא לא הגיונית, ולמשבר היתה סיבה מבוססת. אבל זה יכול להיות ספר נחמד למי שלא מכיר את ההיסטוריה הקיבוצית או לפחות רוצה לדעת למה הקיבוצים שוקעים בבוץ של עצמם.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על דייג ברשת