יש ספרים שלא צועקים את עצמם, אלא לוחשים. אושר מאת אמינטה פורנה הוא ספר מהסוג הזה – מהסוג שמחלחל לאט, מתעכב בלב, מבקש שנשים לב לדקויות, לשקט, למה שאינו נאמר.

זהו סיפור אהבה, אך לא מהסוג הרומנטי המקובל. שני זרים, אנשים בגיל העמידה, נפגשים בלונדון במקרה: ג’ין, גרושה אמריקאית וביולוגית שחוקרת שועלים עירוניים, ואטילה, פסיכיאטר ניגרי, אלמן, מומחה לטראומה באזורי אסון. בין השניים נרקם חיבור איטי, חכם, מרגש. אהבה אחרת, בוגרת, כזו שנולדת לא מתוך סערה אלא מתוך הקשבה.

הרעננות שבייצוג אהבה בגיל מבוגר – כל כך נדירה בנוף הספרותי – נגעה בי מאוד. כאן אין דרמות גדולות או אהבה בלתי נשלטת, אלא קירבה שקטה הנבנית בהדרגה, בין שני אנשים שלמדו כבר להחזיק כאב לצד חמלה.

אחד האלמנטים המיוחדים בספר הוא מקומם של בעלי החיים. ג'ין אינה חוקרת את השועלים כדי לכתוב עליהם מטפורות; היא מתבוננת בהם באמת – כך גם הסופרת. בעלי החיים כאן אינם סמל למשהו אחר, אלא נוכחות אמיתית, חלק בלתי נפרד מהעיר, מהחיים, מהעולם. יש בזה משהו כל כך נדיר ויפה – להעניק להם קיום ספרותי מלא, מבלי להחיל עליהם כוונות אנושיות.

אטילה, הגיבור הנוסף, מביא איתו קול אפריקאי, לא מערבי, שמפגיש את הקורא עם נקודת מבט אחרת. הוא רואה את מי שהחברה לרוב אינה רואה – עובדי ניקיון, מהגרים, פליטים, "אנשים שקופים". הסופרת עצמה, שגדלה בסיירה לאון ונולדה בסקוטלנד, בוראת סיפור שיש בו אנושיות שהיא מעבר לגבולות תרבותיים. יש כאן ראייה נדירה של המציאות העירונית על כל גווניה – לא רק האנשים שבחזית, אלא גם (ובעיקר) אלו שבשוליים.

הספר עוסק באושר – אבל לא באופן מובן מאליו. הוא שואל שאלות על מקומו של האושר בתרבויות שונות, על הקשר בין חשיפה לטבע לבין רווחה נפשית, על ההשפעה של טראומה על היכולת לשמוח. אין כאן הצהרות גדולות, אלא אריגה עדינה של רעיונות לתוך חיי היומיום של הדמויות. ספר שחושב, מהרהר, מציע ולא מכריח.

הופתעתי ושמחתי להכיר הוצאה עצמאית ייחודית בנוף המו"לות הישראלי, "ספריית רות". בהחלט מתכוונת לדגום עוד מן הקטלוג שלהם.

לסיכום, "אושר" הוא לא ספר על אושר, אלא ספר שמציע להתבונן מחדש במהו אושר, מה מקומו בטבע האנושי והעירוני, וכיצד אהבה, קשר, חמלה – גם בגיל שבו הספרות שוכחת מאיתנו – יכולים להתקיים. יצירה מרגשת, אנושית ומלאת תובנות קטנות ויקרות.

נ.ב. שאפו לעיצוב הרך והמכבד של ההוצאה – עטיפה מינימליסטית שמותירה מקום לסיפור להתגלות מתוכה.

אטילה פסיכיאטר מגאנה מגיע ללונדון כדי לתת הרצאה חשובה בכנס חשוב.
אטילה איש גבוה שחור בעל ניסיון רב בטיפול בטראומה מאזורי מלחמה.
ג'ין היא ביולוגית אמריקאית החוקרת את הרגלי השועלים העירונים.
השניים נפגשים במקרה בלונדון ומתפתחת ביניהם מערכת יחסים רומנטית.
אלו הם שתי הדמויות המרכזיות המרכיבות את הרומן אושר רומן אשר עוסק רבות בבעלי חיים בעוני במלחמות בעולם ובקשר בין מלחמה וטראומה. למרות שאטילה הוא פסיכיאטר הספר ברובו אינו עוסק בפסיכיאטריה אלא נע בין דמויות משנה נוספות אנשים שהגיעו מאפריקה ללונדון ועובדים במלונות באבטחה ובעוד עבודות.
משימה נוספת שמוטלת על אטילה היא למצוא את אמה ואת בנה טאנו מהגרים אשר הקשר איתם נותק.
הספר מדבר על הגירה, גזענות, איכות הסביבה ובריאות הנפש.
הספר יצא בספריית רות הוצאה לאור אשר מוציאה ספרות מתורגמת.
תרגמה מאנגלית: דפנה רוזנבליט. בספר יש 361 עמודים. ספר חדש.
מומלץ מאוד ספר קשה לקריאה, איכותי המכיל מידע רב ונותן לקוראים בו תמונה רחבה של העולם ומדבר על קשיים ומצוקות של בני אדם של חיות ובכלל של העולם.