ביקורת ספרותית על מפרש בודד מלבין באופק מאת ולנטין קאטייב

---

סקירה שנכתבה ע"י אבא שלי:

הספר הופיע ברוסית ב 1936; בעברית ב 1942 בהוצאת "ספרית פועלים".

הקדמה:
את הספר קראתי לראשונה בנעורי. אפשר שקראתי את הספר בבחרותי פעם שניה, כשנתקפתי בתאווה עזה לחזור ולקרוא ספרים סובייטים שתורגמו לעברית פעם נוספת. לאחרונה חזרה עלי תאווה זו, כקדחת חוזרת. חפשתי את הספר ולא מצאתיו. הוא אזל מהשוק למרות שהוא בהחלט ראוי לקריאה גם היום (סטלין אינו מוזכר בו, פעילי הסיעה הבולשביקית במפלגה הסוציאל-דמוקרטית מוזכרים בהופעות נדירות - אולי בניסיון לקבע את מעמדה באירועים ההיסטוריים שאירעו באודסה - למרות הספונטניות של אותם אירועים). לבסוף מצאתי אותו לקריאה חופשית באנגלית במרשתת. השולטים בשפה הרוסית, יכולים למצוא במרשתת את הספר בשפת המקור.

בעזרת השם:
מקור השם בשיר של מיכאיל לרמונטוב בתרגומה של לאה גולדברג.
מִפְרָשׂ בּוֹדֵד מַלְבִּין בָּאֹפֶק
בִּתְכֵלֶת יָם וְעַרְפִלָּיו
מַה יְּבַקֵּשׁ בְּאֶרֶץ רֹחַק
מַה בַּמְּכוֹרָה עָזוֹב עָזַב
שם הספר ברוסית הנו "מפרש לבן בודד".

התוכן:
הספר מספר על אירועים בעיר ב 1905, השנה בה התחוללה מהפכה, שנמשכה לפי ההגדרות המרחיבות עד 1907. עיקר העלילה מתרחשת במחצית השנה השנייה של 1905 וסגירת מעגל (?) במחצית הראשונה של 1906.
הסיפור מתרכז בשני ילדים, האחד בן 11 והשני בן 9 וחצי.
הילד האחד מצטרף לכתה הראשונה בגימנסיה (ה'כיום) בתחילת הספור. זהו ילד סקרן ומשכיל, המכיר את הסביבה, את חיי הרחוב. בשל מוצאו הוא משתייך למעמד האינטליגנציה, דהיינו למעמד הבינוני. הוא בנו של מורה בגימנסיה. אביו שמרן בתרבותו, אולם אינו חסיד המשטר הפוליטי הצארי - המשטר "הלא דמוקרטי" בלשון המעטה. עם זאת, הוא אינו פעיל פוליטי, ומצבו החברתי-כלכלי נוח. בדרך כלל הוא אינו מתנגד להתחברותו הבן לילדי הרחוב, כל עוד הוא ממלא את חובותיו בלמודים ובבית. הילד, עצמו, אמנם מכיר במשטר הפטריארכלי במשפחה, אך מאידך מכיר גם בחוקים "הלא רשמיים" של הרחוב. הוא נכנע מעת לעת ליצריו, ולעתים מזומנות מפר את המשמעת הפטריארכלית ושוקע בביצה טובענית.
הילד השני בן למשפחת דייגים ענייה מרודה. לא מצוין האם הוא המשיך ללמוד מעבר לארבע כתות היסוד. בהיותו יתום גדל אצל סבו ויוצא עמו לדייג לפרנסת המשפחה. הסבא ממעיט לדבר, אולם הוא נציג מוצק של הפרולטריון.
הילד השני הוא עתיר ניסיון חיים, בעל ידע פוליטי. גם הוא נתון ללחצי יצריו, אולם יודע לעצור בעוד מועד. הוא מוציא את חברו אל מחוץ לחוג מחייתו הגיאוגרפי, ומלמדו את אמיתות החיים ואת המידע הפוליטי הבסיסי. בין השניים ברור מי הוא הבוגר. הצעיר הוא הוא המורה והמדריך של בן המורה האינטליגנט. בן המורה נגרר אחריו, ואינו מסרב. נציג הפרולטריון – ילד בן 10, גורר את נציג האינטליגנציה המבוגר ממנו בשנה.

מדוע היה זה ספר אהוב:
המחבר בעל ידע ויכולת תיאורית. כשהוא מדריך את הקוראים במסתורי דיג החופים, אנחנו הופכים – לפחות בתיאוריה – לדייגים מומחים. כשהוא מתאר את הסחר בשוק הקמעונאי ואת העמידה על המקח בין הקונה הקמעונאי למוכר, אנו נהנים מהתיאור המדוקדק, גם באם נוהג זה נעלם מהשווקים בארץ, כבחלק התחתון של שוק הכרמל. כך גם בנושאים אחרים.
הספר נשאר רלבנטי מבחינת החוויות במשך תקופה ארוכה, באופן המאפשר הזדהות של הקורא עם הטקסט. אני נהניתי, למשל, כשגיליתי שבחלק מהמשחקים שהילדים שיחקו ב 1905 גם אני שיחקתי כיובל שנים מאוחר יותר. כמו למשל, שימוש בתמונות גזורות מקופסאות סיגריות מקרטון (אנו לא גזרנו אלא נתקנו אותם בעזרת פקק מתכת של בקבוק שתיה קלה, בעזרת שפשוף על המדרכה), או משחק ב"קלאס שמיים". התרגשתי גם לגלות שגם בתקופת ילדותי היה את הממתק שליקקו הילדים ב"מפרש בודד מלבין באופק" - תרנגול אדום על מקל, שהשאיר יחד עם הסוכר צבע אדום על הלשון.
סיבה שלישית היא שהילדים היו בשר ודם, בעלי מעלות ומגרעות, ניצחונות ומפלות, שמחה ועצב. ניתן היה להזדהות עמם. נכון הדבר שככל שהסיפור התקדם, כך גם הילדים קבלו תכונות "חסמבאיות" – סופר קידס. אולם, גם על כך אוהבים לקרוא.

סוף:
נראה שהסופר לא ידע כיצד לסיים את הספור. בהתאם "לכללי" הריאליזם הסוציאליסטי הוא צריך להסתיים בנצחון ולו זמני המסתיר את הכשלון הסופי.
לסיכום, אין הספר "מלחמה ושלום", אולם הוא בהחלט ראוי לקריאה גם היום. אני נהניתי.

» ביקורות נוספות של עודד
» ביקורות נוספות על מפרש בודד מלבין באופק