גם אני עושה את זה בסרטים, אבל כל כך רציתי לקרוא ספר היסטוריה חלופית שעליו אגיד "וואוו!!!".
אני חושב שאולי פשוט אוותר. כנראה שזה לא הולך.

ארנון אוליי אתה צריך לעשות מה שאני עושה עם סרטים
ברגע שסרט מקבל אוסקר אני מיד מוותרת עליו... (טיטאניק והפצוע האנגלי מוכיחים את התיזה)

גם לדעתי, הספרים האלה פשוט לא מממשים את הפוטנציאל שלהם. איכשהו זה לא קורה. אותי "הקנונייה נגד אמריקה" שיעמם מאוד. ניסיתי לקרוא גם את "נמסיס" שלו, ופרשתי די מוקדם, אז בהחלט ייתכן שזה אני ולא רות.
אני טרם קראתי ספר היסטוריה חלופית שאני יכול להגיד שהוא מעולה, גם לא "איגוד השוטרים". כמעט כולם שיעממו אותי נורא. היחיד שניהניתי לקרוא היה "עושים היסטוריה". קשה לי להבין למה כ"כ הרבה אנשים אומרים על "ארץ אבות" שהוא מעולה - זה סתם ספר בלשים ירוד. מצד שני זה ממש לא הספר הגרוע היחיד שיש עליו הסכמה רחבה שהוא "טוב". נתתי כדוגמה את "לבד בברלין".

הרתיעה אותי העובדה שמנסיוני, רובם לא מבצעים אותו טוב.

מוריה, מה מרתיע בהיסטוריה חלופית? זהו תרגיל מחשבתי מעניין וכשמבצעים אותו טוב, הוא בהחלט מעורר מחשבה.

גלית, הקנוניה נגד אמריקה מעולה. רות לא תמיד טוב וכשהוא טוב, הוא נפלא.

באופן מפתיע אני מסכימה עם מורי (וארנון) ארץ אבות היה - עבורי- אכזבה גדולה . כמו גם האיש במצודה הרמה.
הקנוניה נגד ממתין לי על המדף אני מקווה שלא אתאכזב. בעיקר כי טרם נזדמן לי לקרוא פיליפ רות .איגוד השוטרים היידיים לא היה נורא וזה הדבר היחיד שאני יכולה לומר לטובתו, קראתי עד הסוף, הרעיון מאד מעניין המימוש לא מצא חן בעיני.
הבעיה עם הספרים האלו שכולם מעוררי מחשבה, בכולם יש את הגרעין הזה ,הפוטנציאל ל "מה היה אילו" והם לא מממשים אותו ,לפחות לטעמי לא ( חוץ מתצפית עבר שכבר ציינתי)

לפני שהתנסיתי בטובים שבהם, גם אני נרתעתי מהיסטוריה חלופית, אז אני מבינה את הרתיעה, אבל יש כמה טובים בהם. "איגוד השוטרים היידים" של שייבון למשל, או זה שהזכרת בעצמך, "האיש במצודה הרמה", ספר מעורר מחשבה.

ובכל זאת, רוב הקוראים חושבים שהוא "מרגש" ו-"חשוב". גם לי לא ברור איך, אבל זה הקונצנזוס.

אני מנסה לומר שיש ספרים שאינם לטעמי, אבל אני יכול לקבל שאחרים רואים בהם ספרים טובים, לדוגמה "הקונוניה נגד..." שהזכרתי. אבל יש ספרים שמרגיז אותי שרוב האנשים חושבים שהם טובים. מבחינתי "ארץ אבות" הוא מהסוג הראשון. אולי הוא טוב בעיני אוהבי הז'אנר.

לבד בברלין אינו ספר טוב בשום מובן. הוא אינו מתעלה לא ספרותית ולא סיפורית. לא מובן כיצד זכה בכלל שיכירו בו.

לדעתי "ארץ אבות" הוא סתם ספר גרוע. לא הייתי אומר שהוא מהעלובים שבספרים. עצם זה שהצלחתי לסיים אותו מעיד על כך. אבל אני לא מתחבר לספרות בלשים / מתח. בכל פעם שיש סיפור על גופה שמתגלה בשלג / על שפת אגם, והבלש צריך לגלות מה קרה ואז מגלה שמאחורי הגופה מקופל סיפור שלם (ע"ע פארק גורקי, הסהרוריים), אני מתבאס - נפתולי העלילה משעממים אותי ואני מחכה שספר יסתיים כבר. מצד שני - תמיד כשאני קורא ש"לבד בברלין" הוא ספר טוב - זה אשכרה מעצבן אותי.

אני משוכנע וכבר מזמן שאיני חושב לשכנע. כל אחד זכאי למנת הספרות הרעה שלו. אחרת איך ילטש את טעמו?

גם אם תחזור על זה אלף פעם זה לא יעזור לך...
יש כאן כאלו, ואני לא היחיד, שחושבים הפוך ממך.. מה לעשות מורי, לפעמים אתה לא משכנע...

ארץ אבות אחד מהעלובים בספרים, מהרבים העלובים של האריס.

ארץ אבות מעולה

מעניין.
קראתי ספר אחר של תדהר והרגשתי שזה לא זה.
חשבתי שגם "ארץ אבות" טוב. כמובן "עושים היסטוריה"...

כל כך בדיוק מה שחשבתי לא שאכפת לי בלשי/מתח אבל זה לא היה זה.
כנ"ל האכזבה מספרי היסטוריה חלופית כל מה שקראתי היה אכזבה ,בעיקר אלו המפורסמים. היחיד המוצלח - תצפית עבר של אורסון סקוט קארד.