הביקורת נכתבה ביום שני, 25 בינואר, 2021
ע"י אמיר
ע"י אמיר
הספר הוא סיפור האישי של שמעון רימובסקי, שעובד לספר על ידי העיתונאית אלה ברקת. אני אתמצת ממה שמופיע על עטיפת הספר: שמעון רימובסקי "לובה ז'יד" הוא "הפרפר היהודי" (פרפר - אסיר שבורח שוב ושוב), שעבר 29 שנים במחנות עונשין ובבתי סוהר סובייטים, בתקופת סטלין. בשנת 1927 נאסרו הוא והוריו בשל "אי הבנה מצערת". האב הוצא להורג ביריה ולובה בו ה-17 הופרד מאמו ונשלח למחנה כפיה. אלפי אסירים הכירו את דמותו הססגונית במחנות הפזורים מדרום ברית-המועצות ועד (ובעיקר) הצפון הקר. כוחו הפיזי ואומץ ליבו הצילו לא פעם את חייו. הוא היה יהודי גאה ותמיד עמד לצד האסירים. פעמים רבות ברח. הוא עבר סבל וקשיים שקשה לתאר עד ששוחרר, בחנינות הגדולות שבאו אחרי מות סטלין.
לספר יש שני פנים: מצד אחד, תיאור מקרוב של עולם אלים ואכזר, שלתוכו נפלו מיליונים מאזרחי ברית המועצות, משהו שלרובנו בארץ יש רק מושג קלוש עליו. מצד שני, סיפור אישי של שרידה כנגד כל הסיכויים, התפתחות אישית ושאיפה לחיים.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מרתק.
קראתי ספר עדות דומה - "פרצה בקרח" מאת אלכסנדר ורדי. מרתק אף הוא. |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת