ביקורת ספרותית על סודות מאת יונתן דה שליט

---

משתף סקירה שנכתבה ע"י אבא שלי:

הספר הנו השלישי בטרילוגיה.
שם המחבר הנו פסבדונים. הוא מתואר כאיש כוחות הביטחון – "זקס". אין עליו פרטים. לא שוכחים לבשר לנו שהופעת הספר קבלה את אשור הצנזורה.
הסודיות האופפת את זהות המחבר הזכירה לי את ספרו של איאוקלידס, אשר המהדורה העברית של ספרו הופיעה ב 1780, מהדורה אשר לרבים היא כמו סוד כמוס יותר מאבקת הכביסה "סוד".

לא הכרתי את המחבר ורכשתי את הספר בניסיון להרחיב את מגוון כותבי ספרי הפעולה אותם אני קורא. הפעם הצלחתי. מן הסתם כל עלילת מתח עומדת בזכות עצמה, למרות שיש אזכורים לאירועים קודמים. העובדה שהחילותי לקרוא את הטרילוגיה בספר האחרון לא הפריעה לי בקריאה.

הספור עדכני פוליטית. בספר מספר דמויות בתפקידים מרכזיים. הדמות המרכזית היא אישה- מפקד ארגון ביון ישראלית, ואחרת סגנית קברניט נושאת מטוסים אמריקאית. ועוד ועוד. הגברים בספר – לא רבים -יכולים לומר: ME TOO.

האלימות מוזכרת כבדרך אגב, אולם אין תיאורים מפורטים. הדמות המרכזית (אישה יפה, לא נמוכה, אולם אינה גבוהה בשיעור יוצא דופן) יודעת להרביץ ונראה שתוכל להתחרות אפילו בג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד. היא גם יודעת לרוץ ולקלוע למטרה.

צורמת לטעמי העובדה שהמחבר שואל רעיונות מסרטים וספרים אחרים, אך לא שולח להם שלמי תודה. כך למשל, המסיבה בסוף הספר מזכירה מאוד את המסיבה בתחילת "הסנדק".

הספור כתוב בלשון שוטפת וכולל חידושים עדכניים, אולם הוא לא נשתמש בתואר "ראשת". טוב שכך. אני לא אוהב את מונח זה, הגם שאני משתמש בו בכתב (לא בדיבור).

קריא ומומלץ לאוהבי ספרי פעולה

» ביקורות נוספות של עודד
» ביקורות נוספות על סודות