ביקורת ספרותית על על הקצה מאת דן רדלר

---

בזמן שאתם רבים ביניכם מי קורא את ה-"חיים קטנים" של האניה ינגיהארה וכמה הוא ראוי לחשיפה, אני קראתי בשקט בשקט את הספר "על הקצה" של דן רדלר, שראוי בעיניי לכל הסופרלטיבים שראוי להם ספר טוב. רדלר רכש כבר את שמו כתאורן בתחום התיאטרון ובבעלותו גם מוזיאון הכי גדול בעולם לתאורות, אני מאמין שלא רחוק היום שהוא יהיה שם דבר גם בתחום הספרות.

הספר כתוב בצורה מיוחדת, בגוף שלישי, נדמה שסופסוף הבנתי את הקסם של קריאת ספר מזווית כזאת, אם הזכרתי את זה שדן רדלר הוא תאורן, כאילו זה קשור לעניין ולמרות שיש לו גיבור אחד ששמו דוד גוטמן (ספוילר קצרצר למעשה לא מעבר למה שאתם יכולים לקרוא בגב האחורי של הספר) הוא נולד כתוצאה מאונס. במשך כל קריאת הספר, עברה לי לא פעם המחשבה אולי הספר הזה ראוי להיחשב במובן מסויים לרומן חניכה. רדלר יאמר לזכותו נותן התייחסות שווה לכל הדמויות שהוא מספר עליהם ובניגוד לכל העלילות בספרים נדמה שהסופר לא רק מגולל סיפור של תקופה מסויימת אלא של חיים שלמים. כך שאני יכול רק לגלות לכם שאלו מכם שאוהבים סיפור עם סגירת פינות יהנו מהספר גם מהבחינה הזאת. כמו שאחת הקלישאות החזקות בחיים אומרת: "כל כלב ביג'י יומו".

בניגוד לכל ספר עבה אחר הספר הזה לא רק שלא התיש אותי אלא כלכך נהנתי ממנו שדאגתי לפני שאסיים לקרוא בו למצוא את הספר הקודם לו, "משחק הכיסאות" (הוצ' גוונים). הנושא של הספר הוא אולי לא קל אבל כתוב כלכך טוב שאתם תהיו מרותקים אליו. אחת הסיבות לזה שאני אומר שקראתי אותו בשקט בשקט הוא שממש הרגשתי כאילו אני נמצא בתוך לב העניינים של מציאות וברגעים מסויימים כמו פרפר על הקיר.

זה הספר הראשון שרדלר מוציא לאור בהוצאה לאור גדולה וזה לדעתי בהתאם להבטחה שלו לעתיד. תקראו את הספר הזה בהמלצה שלי ונראה לי שלא תשכחו לי את הטובה הזאת.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על על הקצה