איזה ספר נהדר, ואיזה סופר נפלא.
אין ספק כי מדובר בכישרון, שלא ניתן להתעלם ממנו – זהו סופר, שמחבר בין הדמיון לבין יכולת ההתבוננות עמוקה, וכוללת יכולת ביטוי מופלאה.
הגעתי אליו במקרה, ואני לא מפסיקה לתהות, איך הוא לא קיבל יותר במה, וכיצד לא זכה להכרה רחבה יותר,
ומדוע יצירתו זו לא זכתה לנוכחות רבה יותר בשיח הספרותי.
ואני מרגישה ממש שליחות להפיץ אותו לעוד קוראים.

מדובר במתח פסיכולוגי מעודן, החוקר את נבכי הנפש האנושית באומנות יוצאת דופן.
זהו רומן חכם, אנטלגנטי וסוחף עם הפתעות ופיתולי עלילה מתוחכמים,
אשר נוגע בנקודות רגישות רבות, המלמדות על מציאות חברתית מורכבת.
הסופר מתמודד עם נושאים כאובים וחברתיים כמו שבירת המיתוס של אהבת אם,
הבדלי מעמדות, גזענות ואפילו אונס, תוך כדי שהוא מציף את הכוח של התרבויות השונות.
הוא מתאר את היכולת המופלאה של בני אדם להשתקם ולנפץ את תקרת הזכוכית.
העלילה מתמקדת בשלוש דמויות, שקשורות זו בזו בקשר דם, ובסופו של דבר, הסיפור הרחב מתמזג לכדי חוויה שלמה ועוצמתית.
זהו סיפור מרתק, מעורר מחשבה, המציע לא רק תובנות על הפרט, אלא גם על החברה כולה.
מומלץ בחום!

בזמן שאתם רבים ביניכם מי קורא את ה-"חיים קטנים" של האניה ינגיהארה וכמה הוא ראוי לחשיפה, אני קראתי בשקט בשקט את הספר "על הקצה" של דן רדלר, שראוי בעיניי לכל הסופרלטיבים שראוי להם ספר טוב. רדלר רכש כבר את שמו כתאורן בתחום התיאטרון ובבעלותו גם מוזיאון הכי גדול בעולם לתאורות, אני מאמין שלא רחוק היום שהוא יהיה שם דבר גם בתחום הספרות.

הספר כתוב בצורה מיוחדת, בגוף שלישי, נדמה שסופסוף הבנתי את הקסם של קריאת ספר מזווית כזאת, אם הזכרתי את זה שדן רדלר הוא תאורן, כאילו זה קשור לעניין ולמרות שיש לו גיבור אחד ששמו דוד גוטמן (ספוילר קצרצר למעשה לא מעבר למה שאתם יכולים לקרוא בגב האחורי של הספר) הוא נולד כתוצאה מאונס. במשך כל קריאת הספר, עברה לי לא פעם המחשבה אולי הספר הזה ראוי להיחשב במובן מסויים לרומן חניכה. רדלר יאמר לזכותו נותן התייחסות שווה לכל הדמויות שהוא מספר עליהם ובניגוד לכל העלילות בספרים נדמה שהסופר לא רק מגולל סיפור של תקופה מסויימת אלא של חיים שלמים. כך שאני יכול רק לגלות לכם שאלו מכם שאוהבים סיפור עם סגירת פינות יהנו מהספר גם מהבחינה הזאת. כמו שאחת הקלישאות החזקות בחיים אומרת: "כל כלב ביג'י יומו".

בניגוד לכל ספר עבה אחר הספר הזה לא רק שלא התיש אותי אלא כלכך נהנתי ממנו שדאגתי לפני שאסיים לקרוא בו למצוא את הספר הקודם לו, "משחק הכיסאות" (הוצ' גוונים). הנושא של הספר הוא אולי לא קל אבל כתוב כלכך טוב שאתם תהיו מרותקים אליו. אחת הסיבות לזה שאני אומר שקראתי אותו בשקט בשקט הוא שממש הרגשתי כאילו אני נמצא בתוך לב העניינים של מציאות וברגעים מסויימים כמו פרפר על הקיר.

זה הספר הראשון שרדלר מוציא לאור בהוצאה לאור גדולה וזה לדעתי בהתאם להבטחה שלו לעתיד. תקראו את הספר הזה בהמלצה שלי ונראה לי שלא תשכחו לי את הטובה הזאת.

ספר מרתק!!
רמון הוא ילד שנולד כתוצאה ממפגש חד פעמי אומלל
של נערה צעירה ובחור שהשתחרר מהצבא.
"הוריו" הגיעו מרקע תרבותי שונה ללא אהבה ביניהם,
ובלי שום סיכוי לעתיד משותף.
כל אחת משלוש הדמויות עוברת מהפכה רגשית
שמעצבת את חייה ואישיותה לטוב ולרע...
מקץ שלושים שנה נוצר מפגש בין האב, האם והבן
והחשבון מוצג לפירעון... מומלץ!!

ציטוט:
"אני חושב שיש פער ביו החוק לצדק.
אנשי החוק קיימים כדי להגן על אנשים,
והם לא עושים את זה. זו עובדה.
אבל ברגע שאדם שהותקף מגן על עצמו,
מערכת החוק אומרת: 'זה לא יקרה במשמרת שלנו,
לא ייקחו מאיתנו את הכוח'.
שופטים, היושבים בכיסאות עור צבי על במה מורמת מעם,
מעופפים בחלל"