ביקורת ספרותית על האיש האחרון במגדל מאת ארווינד אדיגה
ספר בסדר

---

המקום: אזור ואקולה במומבאי
הזמן: מאי עד דצמבר (נדמה לי שנת 2009).

אזור ואקולה במומבאי הוא אזור ותיק שעובר תהליכים של פינוי בינוי במומבאי של המאה ה-21.

היזם דהרמן שאה מציע לדיירי 2 בניינים בני 5 קומות (הם נקראים בספר מגדל A ומגדל B) שנבנו בסוף שנות ה-50 להתפנות. בתמורה הוא מוכן לשלם סכום אסטרונומי במושגי המקום והזמן: כ-330,000 דולר למשפחה, כאשר ההכנסה הממוצעת לנפש בהודו בשנים אלה עומדת על כ-800 דולר לשנה. ההצעה בתוקף עד 3 לאוקטובר. כל מי שיקבל את ההצעה יהפוך עשיר, בתנאי שההסכם יצא אל הפועל. היזם מתכנן לבנות מגדלי יוקרה במקום.

דיירי מגדל B מסכימים כולם. הסיפור מתמקד בדיירי מגדל A. רובם מסכימים מיד, אבל יש כמה שעושים קולות של התנגדות. חלקם מתנגדים רק כדי להעלות את המחיר, אבל אחד מתנגד באמת - מאסטֶרג´י, מורה תיכון בדימוס, בן 61. אשתו נפטרה כחצי שנה לפני שהתקבלה ההצעה מהקבלן. ההתייחסות אליו היא כאל זקן (בהודו גיל 61 נחשב זקן כנראה. ומה אצלנו?).

לאט לאט ההתנגדות מתפוגגת, ורק מסטראג'י נשאר מתנגד. הכסף לא חשוב לו. יותר חשובים לו השכנים הטובים שאיתו, הזיכרונות שלו מעשרות שנים במקום.

הספר מגולל את תהליך ההידרדרות שעוברת שכנות טובה זו: בהתחלה הזקן היה אחד השכנים המכובדים בבניין, השכנים היו שולחים אליו את ילדיהם ללמוד מדעים, היו מארחים אותו ומתייחסים אליו בכבוד. בהמשך מנסים לשכנעו לקבל את הצעת הקבלן, תחילה בדרכי נועם ובמהלך הספר דרך הצקות, חרם, הסתה של הבן שלו נגדו ויותר גרוע – לא אקלקל לכם.

הסיפור די מעניין, אבל תוך כדי קריאה אתה רואה כבר לאן זה הולך.
הכתיבה מלווה בתיאורים ארוכים מידי שגורמים לך לצאת מפוקוס. לי זה די הפריע. אפשר היה לקצר כאן קצת.
הספר די אכזב אותי בהשוואה לספר הטיגריס הלבן של ארווינד אדיגה.
3 כוכבים.

» ביקורות נוספות של יוסי
» ביקורות נוספות על האיש האחרון במגדל