ביקורת ספרותית על הלבנים - ספריה לעם #320 מאת ישראל המאירי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 בנובמבר, 2020
ע"י רץ


לחם

תמונת כריכתו הספר, בה לחם בצוע לקרעים, עוררה בי סקרנות. לא ידעתי מדוע, בעיקר בהקשרה מעורר התהייה לסיפור חיילים בצנחנים, הנמשך לאחר סיום שירותם הצבאי.

הלבנים (צבע בגדים חגיגיים, המעידים על התקדשות), הוא שם רומן תקופתי של ישראל המאירי המתרחש בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, במושבה ותיקה המשקיפה על נופי הכנרת. חשבתי שאני מכיר את המושבה הזאת, שקרוב לוודאי שאבה השראה ממשבות הגליל התחתון, כמו המושבה מצפה, שהייתה בתקופת נעורי זנוחה עם בתים ספורים מאבן בזלת.

המאירי מיקם את עלילתו באזור הכנרת גם כהתכתבות, עם קולקטיביות העלייה השנייה, ששיאן בימי ביתניה, בהם חבורת חלוצים שעבדה בימים עד כלות, בלילות התישה את עצמה באין סוף שיחות וויכוחים האמורים היו לתת מענה לנפשם המיוסרת.

לעומת החבורה שבקשה להיות מופת בפרויקט הציוני, כנוכחת סמויה, מציב המאירי חבורה אחרת, קומונה של תמימים, המייצגת את שולי החברה הישראלית, אפילו צעיר ערבי חבר בה. על החבורה משתלט נחמן, מנהיג כריזמטי העושה בה בתוך שלו, באופן המעלה תהייה, האם החבורה הזאת היא חיקוי אופנתי לילדי הפרחים, בשילוב תיאולוגיה אקלקטית מזויפת, או תבנית מנהיג החבורה הנרקיסיסטי המנצל אותה לצרכיו?

גיבורי העלילה: יואב, חקלאי, מ"פ מילואים, אגרונום במקצועו, נשוי לדבורה בת מושבה גלילית ואשת חינוך. אינדיבידואליסטים ההולכים בתלם שחרשו עבורם הוריהם. אחיה של דבורה, אריק משתייך לקומונה, מחפש בה גאולה לנפשו המיוסרת. משולש משפחתי בו כל אחד מנסה לחיות את חייו, ובכך יוצר מתח כבוש ביחסיו עם האחרים, המרחף לאורך עלילת הספר ולא מרפה.

אחד מהמוטיבים היפים בספר היא האדמה, בהקשרה לבני אדם. הספר הזה הצליח להמחיש לי אהבה שהייתה קיימת במשפחתי לאדמה ולחושניות שיש בה וליחסים שהיא יוצרת עם בני האדם הנאבקים עליה בכדי לשרוד, או נגד מי שחסם להם את לחץ המים להם משוועת האדמה.

הלחם הוא פרי האדמה, המזון הבסיסי של האדם. חברי הקומונה עורכים טקסים פסאודו דתיים, באחד מהם בשעת הארוחה הם בוצעים לחם. ההקשר שעלה בעיני רוחי, הוא טקס האוכריסטיה הנוצרית, בו בוצעים לחם המייצג את גופו של ישו. אך בניגוד לחסד הנוצרים הראשונים, שהתהלכו אף הם על שפת הכנרת, מעמיד המאירי שאלה, האם אנשי הקומונה נוהגים בצדק וחסד באנשיהם, או שהטקס הוא רק תפאורה להעמדת פנים, חולנית, צינית ואכזרית המשעבדת אנשים לקבוצה?

את הקבוצה המכוננת בציונות הסוציאליסטית, מקביל המאירי לקומונה האבסורדית ואת שתיהן לחמלה האימהית של דבורה, או למנהיגות יואב, שאין בו רצון לבצע שינוי החלטי, אלא רצון להיות בסדר עם כולם. בכך המאירי למעשה מתח ביקורת על החברה הישראלית, שאומנם נמצאה בשיאה, אך היו קיימים בה תהליכים פנימיים ניווניים, כמחלה ממארת המנבאת את שקיעתה. הלבנים, בהיבט הזה, הם לא רק צבעי קדושת החיים, הם גם צבעי המוות, שעוד מעט יצבע בלבן חיילים צעירים הבוטחים בעצמם, לגופות מלבינות ודוממות בחולות סיני, במלחמה שעוד מעט תפרוץ במפתיע.

המאירי, מספר סיפור מרהיב על היחיד, המשפחה, הקהילה ועל המתחים המתהווים בהם. הוא יודע לספר על אנשים ולחבר אותם בצורה מיוחדת לנופים, זהו ספר ששייך לתקופה מיוחדת, הכתוב בשני רבדים, הגלוי לעיין והסמוי, וזהו עיקר יופיו, בתיאורו תהלכים אנושיים, שמשמעותם היא על זמנית.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
חני - תודה, הזיהוי שלך הוא נכון, בכל ספר אני מחפש את הזיכרון האישי שלי, בספר הזה סיפור המושבה, התכתב עם סיפור משפחתי שיסדה את כפר תבור, מושבה בגליל התחתון. חלפו שנים ולמדתי בכדורי, שניים מחברים לכיתה, היו שני בנים למשפחת העלייה הראשונה, תושבי המושבה מצפה, הצופה על הכנרת, ולכן היה לי חיבור אינטימי לספר הזה.
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
Rasta - תודה.
חני (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
רץ לפעמים נדמה שהקריאה שלך בספרים
מאוד אינטימית.
וזה כמובן מורגש בסקירות היפות.
תודה.
Rasta (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
עשית חשק, תודה רץ.
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
בר - תודה
בר (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
נפלא כהרגלך רץ- תודה
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
Zek - תודה.
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
פרפר צהוב - תודה, לספר יש אווירה מאוד מיוחדת, ואיכויות מאוד מיוחדות, המאפשרות לכתוב עליו ביקורת המתחברת לסמלים תרבותיים ואנושיים.
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
עמיחי - תודה, סובול כבר בחר בקמונה כזירת התרחשות, בליל העשרים שלו, את בתניה. קמונה יוצרת קונפליקט בין צרכיו של היחיד, לבין המטרות של הקבוצה. לדעתי המאירי שהוא בן קיבוץ, ביקר באופן זה את רעיון הקיבוץ באותה עת.
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
סקאוט - תודה, אני בטוח שהספר יקסם לך - בשפתו בעלילה ובסמליו המורכבים.
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
בת יה - תודה להערה, אומנם אצלנו לא בצעו לחם בבית, אבל את המנהג הזה אני מכיר. את הטקס הנוצרי בהקשר לספר - פירשתי לפי התוכן ביקור מנהיג החבורה במנזר, ומיקום העלילה בכנרת, מקום בו צמחה הנצרות וגם התגבשה הקלוקטביות הציונית - ובהן הקבוצה הראשונה.
בת-יה (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
מבקשת סליחה רץ, אבל מבינים שבביתך לא נהגו בימי שישי מנהגי היהדות.
ביצוע הלחם מזכיר לי עד כאב את ארוחות שישי בבתים של הסבים שלי.
לשם הקלות העתקתי קטע מאתר הידברות:
"נכון יותר שאחר שחתך לעצמו יטעם מהלחם, ואחר כך ימשיך לחתוך לשאר המסובין. ואין המסובין רשאים לטעום מהלחם עד שיטעם הבוצע. ואם יש לפני כל אחד ואחד לחם משנה, יכולים לטעום, אף על פי שהוא עדיין לא טעם. ובאופן שכל אחד בירך לעצמו, אין לענות אמן אחר ברכת חבירו קודם שיטעם מהלחם, ואם ענה אמן, בדיעבד לא הוי הפסק."
דרך אגב מנהג זה גם הוטל על הנשים, כמצווה. וסבתי האלמנה לא ויתרה עליו.
"
זאבי קציר (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
סקירה שאהבתי, תודה לך.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
סקירה נהדרת! תודה!
עמיחי (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה.
נשמע מעניין וגם קצת מוזר. הבחירה בקומונה כזירת ההתרחשות הבין-אישית נשמעת נקודת מוצא לא שגרתית.
סקאוט (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
נשמע מעניין מאוד. מקווה שהספר יקסם לי כמו הסקירה המקסימה והרהוטה שלך, רץ.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ