ביקורת ספרותית על הלבנים - ספריה לעם #320 מאת ישראל המאירי
ספר טוב

---

"בזמן שהמעשים שלי מתפזרים, אני מתעורר בבוקר ואני לא מסוגל אפילו לתפוס את קצה החוט. איזשהו קצה של איזשהו חוט."

"הלבנים" לא עושה לקוראיו חיים קלים. הוא מלא במשפטים ארוכים ומפותלים ובשפה לא "מתנחמדת". הסופר נותן קרדיט לקורא שיצליח להבין בין השורות ולהרכיב לבדו את חלקי הפאזל ובעיקר, שלא הכל צריך להיות כל הזמן גלוי על השולחן.

מסופר על ישראל של שנות השבעים. חבורת צעירים, חברי צבא שהקשר ביניהם נמשך גם בחיים האזרחיים. יואב, שכבר מימי הצבא הבחין שיש באריק משהו שונה, הוא "הנורמלי" ואילו אריק, שתמיד ניחן בתכונות אופי של מנהיגות, עקשנות ומרדנות חבר בקהילה סגורה.
יואב נדחק לפינה ע"י אשתו (הלא היא אחותו של אריק) אשר מבקשת להכניס את החבורה אל ביתם. בלית ברירה יואב מסכים. אט אט, מתפשטת הקהילה הסגורה הזאת בביתו כמו רעל או מגיפה ומשפיעה על כל הסובבים אותה. יואב, ממשיך לקיים את חייו האישיים ביחד עם קומונה שנמצאת בביתו. על אף ניסיונותיו הוא מרגיש שכל קשר בינו לבינם תלוש.

במהלך הקריאה הייתה לי תחושה מעיקה. הרגשתי כמו סדרות הדוקו האלה על כתות, שמסתכלים מהצד ומרגישים קצת מבוכה. אנשים שמנסים למצוא את עצמם כחלק ממשהו אך למעשה הם הכי אבודים שיש. קבוצה גדולה שלעיתים מנצלת את כוחה ומעמדה לרעה ודווקא אנשים שמתיימרים להיות בעלי חיבור רגשי גדול, הם אלו אשר חוטאים בחוסר רגישות ולא יזוזו מעמדתם בשביל מישהו אחר. התיפייפות, צדקנות, תכונות לגמרי בלתי נסבלות שעצבן אותי לחוש אותן מהצד. הקומונה הזאת היא ללא ספק סוג של כת.

הלבנים, כשם צבע בגדיהם של החבורה, או כמו שאני רואה את זה ככפל משמעות לבגדים תחתונים, שהרי במקום בגדים לבנים יכלו באותה מידה להסתובב רק בלבניהם, מחזיקים באורח חיים שונה ובהשקפות עולם "רוחניות" השמורות רק להם. הם ימשכו פנימה את מי שירצה להיכנס ויערבלו אותו עד אובדן.

זהו סיפור קטן, יפה ורגיש על ערכים, מוסר, על מקומנו בחברה והרצון להשתייך בכל מחיר.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על הלבנים - ספריה לעם #320