ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 23 בנובמבר, 2020
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
שנייה, קודם-כל נוריד מהשולחן את המובן מאליו - רון לשם יודע לכתוב. זה בטוח.
אהבתי מאוד את ״אם יש גן עדן״, והתפעלתי מ״מגילת זכויות הירח״, אבל גם תוך כדי הקריאה שלהם קיננה בי תחושה דקה מן הדקה של רגע, זה בכאילו. יש כאן משהו *יותר מדי* אותנטי. כל כך אקסטרימלי-אותנטי, שכבר ברור שזה לא באמת, ואז מתוך הגעשטאלט מתברר באופן שהוא מעל לכל ספק שנעשה פה תחקיר מדוקדק, עד העצם, שעובד עלינו עם מילים יפות מז׳רגון ספציפי ומנסה לסמא את עינינו מלהבין שרון לשם לא היה שם באמת, אלא רק ישב כמו קפטיין לשם מהשב"כ מול מתוחקר אחד, שניים, שלושה, עשרה, וחלב מהם את מה שהוא רצה לקבל, את ה״ג׳וס״ - איך אתם מדברים שם, בצבא, ביניכם החיילים, מה אמרתם שם, בטהרן, איך מדברים הילדים האלה, בני ה-18, ממה פחדתם, מה רציתם הכי בעולם.
אחר כך הוא לקח את כל המילים האלה, ובדיוק פנומנלי ישב ותפר מהן סיפור, שרובו לא היה בדיוק סיפור אלא בעיקר תיאור, תיאור ועוד תיאור ועוד אחד, וכמעט אין לך ברירה אלא ללכת שבי אחרי המילים האלה שמונחות בכישרון כה רב זו ליד זו, מתובלות בז׳רגון הנכון ובאווירה הנכונה, ולשכוח ש... מה בעצם רצינו להגיד? יא, איזה יופי הוא כותב. מדי פעם אתה מתעורר, נגיד אם היית שם באמת בריחן או בתל-שרייפה, בבופור או בדלעת, וחושב לעצמך, בוא׳נה, זה בולשיט. זה בכלל לא דומה. זה דחליל. אבל איזה יפה הוא כותב, ראבק.
****
הספר הזה מונח לי ליד המיטה כבר חצי שנה בערך. התחלתי, הפסקתי, התחלתי, הפסקתי. זו לא חוכמה, גם ככה אני בקושי קורא ספרים כבר. אין לי עצבים, אין לי סבלנות. תפסת אותי - תפסת. לא? יאללה. הלאה. החיים קצרים מדי. אין לכם מושג כמה.
התחלתי לקרוא אותו פעם, פעמיים, שלוש. כל פעם כמה עמודים, וואללה, כתוב יפה, וואללה, באמת יפה. אבל שוב ושוב הלכתי לאיבוד בין המילים והעמודים, בכתיבה הצפופה והמסחררת הזאת, בין הקדימה והאחורה בזמן, בין הדמויות הלא ברורות שמתקיימות בתחקיר המהודק-לעילא, ובסביבות המרהיבות האלה של ג׳ונגלים באמזונס והדיונות של גוש-קטיף טרום ההתנתקות. מה? מה הוא רוצה? להרשים אותי, כנראה. שאגיד, וואו, איזו מטאפורה. איזה יופי של מילים. איזה תיאור מפעים של מוות, של גורל, של טבע. אבל מה בסוף, מה? הקורא היעיל שבי שואל, הבנתי, אתה כותב מדהים, אבל מה הסיפור, באמא ׳שך, מה קורה כאן למען השם?
ואין לי. אין לי תשובה טובה. קראתי, עמוד ועוד עמוד, תיאור מבהיק ביופיו ועוד מטאפורה מטמטמת, עד שהתחוור לי שאני מתעניין יותר במספרי העמודים שצלחתי מאשר במילים שכתובות שם באמת, וזה לא עובד עליי יותר. אז די. עמוד מאה, משהו כזה, ולא יכולתי יותר. מקסימום, להתראות בספר הבא. אולי זה בכל זאת אני.
****
42 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
את אם יש גן עדן אהבתי וכאבתי - משום שהוא כתוב יפה, אך גם משום שהפך לממשק משפחתנו לחיים, לכן קיים בי קושי לקרוא ספרים אחרים שלו.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אולי זה לא אני, ככלות הכול
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
זה בדיוק המקום בו נטשתי, שלא על מנת לחזור.
|
|
|
Misskipod
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
לצערי גם אני לא שרדתי את היצירה המדוברת.
זחלתי בכוח עד עמ' 86 (זה לא שאני זוכרת, במקרה ציינתי את זה בסקירה) ושם נפרדו דרכינו. בעיקר הרגיש כאילו רון לשם משתמש בעומס מטאפורי, כשאסוציאציה רודפת אסוציאציה, תוך חיבור לא קוהרנטי (או סתם נעלם) ביניהן. אותו "מה? מה?" שציינת, היה מהתגובות העיקריות שלי, תוך כדי קריאה וחבל. 'בגדי המלך' מישהו? |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אנקה, לא לקחתי ללב :-) אפילו אם יש בה דופי ויותר מזה... זה מה יש
|
|
|
אנקה
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אלון-דה, אם יש מישהו שיודע לכתוב ולהביע את דעתו בבהירות, רהיטות וקסם בסימניה - זה אתה יקירי.
לגבי כתיבתו של מר לשם, באמת אין לי מושג - לא נגעתי, לא קראתי מעולם ואין לי כוונות כאלו (סליחה על הסנוביזם הטרחני שלי)
אנא, המשך לכתוב על מה ועל מי שבא לך. אל תיקח ללב הערות על הכתיבה שלך. אין בה כל דופי. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
ראסטה, מגילת זכויות הירח שונה, כמובן, בתכלית מ"אם יש גן עדן", אבל שניהם - יחד עם הספר הנוכחי, ובתוספת מה שאני כבר יודע על "שעת נעילה" ועל הפרוייקטים האחרים של לשם,
נראה שהוא סופר מחונן שפשוט מכור לתחקירנות מצויינת מדי. אם אתה מצליח להתעלם מהשאלה הדוחקת הזו "איך הוא עושה את זה?" תוך כדי קריאה, הרווחת בגדול. במיוחד ב"מגילת-", כי ברור שלשם לא ביקר בטהרן, אז עם האותנטיות הכמעט מושלמת, יש כאן חוויית קריאה שונה ומעניינת. |
|
|
Rasta
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אני אעדכן אותך מורי.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
גם אתה יודע לכתוב.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אם יש גן עדן מרתק. המגילה יבש וסתמי.
|
|
|
Rasta
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי את הסקירה.
מגילת זכויות הירח בתכנון, דווקא נשמע מעניין יותר מאם יש גן עדן. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
גדי, אין כאן לעג, אפילו לא גרם. להיפך, אני חושב שרון לשם הוא סופר מעולה.
פה פחות. פרפר צהוב, נדמה לי שיש כאן ניסיון שלא צלח לשלב גם אותנטיות וגם אגדה סוריאליסטית. הרצון לכתוב, למשל, כמו מי שהיה בג'ונגל והלך לאיבוד, או כמו פליט של נווה דקלים, הוליד תחושה של זיוף שכל מי שהיה במקום ירגיש אותו מבצבץ מבעד לחרכים. הרגשתי כאילו אני במין מבחן טיורינג ספרותי, וכקורא זה הדבר האחרון שאני אמור להרגיש. כאילו עובדים עלי. שלשם משבץ את המקומות והאווירה, רק מתוך תחקיר, ולא מתוך כך שהיה שם, וזה מרגיש מזוייף כמו במערכון של החמישיה הקאמרית על "עכואים אנונימיים". |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
יופי של סקירה.
אם יש בספר נסיון ליצור מראית עין של אותנטיות, אז לדבריך הוא נכשל בכך. לעומת זאת, אם יש כאן נסיון ליצירת אגדה סוריאליסטית, אז אולי אין מה לחפש כאן אותנטיות. בכל מקרה, אין מה לנסות למשוך בכוח ספר שלא תופס אותך, בוודאי אם ניסית לקרוא אותו כמה פעמים. החיים בהחלט קצרים. גדי, מותר גם לקטול ספר. אלון לא קטל את הסופר, אבל הצביע על כשלים שקיימים, לדעתו, בספר. זה לגיטימי בהחלט. |
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אתה כותב נהדר, אין כאן ספק. אבל הלעג כלפי הסופר בסוף היה יותר מידי.
זה פשוט צרם בעיניי.
זה בסדר, יש הומור וזה מעלה חיוך, אבל זה הותיר קצת טעם רע. אני מקווה שלא נעלבת ממני, אני פשוט מרגיש חופשי לכתוב מה שאני באמת חושב. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
חחחח "הוכרזה כמופתית"
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
שעת נעילה הוכרזה כמופתית בסדרות ואני לא מרגיש שהיא כזו. הסיפור שם לא
תמיד משכנע. לא רוצה לומר שלשם אשם אישית, אבל הוא שם.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
מורי, לא ברורה לי החלוקה החדה הזאת ל"סופר של ספר אחד", "סופר של שני ספרים", "יותר טוב ממורקמי", וכל אלה. למרות שלפעמים זה נכון.
ספציפית במקרה הזה, אני חושב שגם "אם יש גן עדן" וגם "מגילת זכויות הירח" היו מעולים בעיני, וזה, אפעס, לא. לגבי "שעת נעילה", לא צפיתי. אין לי כוח לדברים האלה.
גדי, קטונתי. אולי תוכל להרחיב על המקומות הטרחניים והמשפילים בסקירה? חיפשתי ללא הצלחה. צב השעה, תודה. יעלהר, נראה שאני לא היחיד, ויש עוד כמונו שהרגשתם היתה דומה. אור, אתה צודק. הסיפור ב"אם יש גן עדן" היה ברור יותר, וכך גם המסר. לכן הוא היה ספר כל כך מצויין. מיכל, כי הוא כותב מצויין. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
מבחינתי, לשם אינו סופר עם אורך נשימה. גם בסדרה שעת נעילה בשיתופו, נו.
|
|
|
מיכל
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
"להתראות בספר הבא"? לשם מה?
:) |
|
|
אור שהם
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
דווקא ב"אם יש גן עדן" אני חושב שהמסר שבלב כל התיאורים מאוד ברור, לא יודע לגבי שאר הספרים (לא קראתי).
אבל לגמרי מבין למה אתה מתכוון. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי מה שכתבת.
והנה מה שכתבתי ברשימת ה"נטשתי": "הגעתי עד עמוד 32. קראתי ספר אחר ועוד אחד. חזרתי והגעתי עד עמוד 80 ונטשתי סופית. אחרי ספר מופלא כמו "אם יש גן עדן" היו לי ציפיות גבוהות. יש בו כל הרעות החולות שאני מייחסת לספרות עברית: כתיבה עמוסת-מטפורות, דמויות שאינן יכולות להתקיים, צרות שלא מהעולם הזה המוטלות על כתפי הגיבור, אהבה בלתי אפשרית. עצוב כשזה קורה למי שכתב בעבר ספר נפלא." |
|
|
צב השעה
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי את הסקירה שלך. הכתיבה לדעתי מאוד מרתקת ושנונה.
|
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
לא אהבתי את הסקירה שלך. הכתיבה לדעתי מאוד טרחנית ומשפילה.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
את מגילת זכויות הירח נטשתי מהר, את הנוכחי נטשתי לאט יותר ולבסוף
החלטתי שלשם הוא סופר של ספר אחד.
|
42 הקוראים שאהבו את הביקורת
