ביקורת ספרותית על ממערב לירח מאת מיכל שלו
בזבוז של זמן

---

יש לי הרבה מה לומר על הספר, מי שאוהב לחטט בבסיס העלילות מוזמנים לקרוא. *יש מעט ספוילרים*
(זאת ביקורת חריפה יחסית ולכן אני מציינת כבר כאן שכל הכתוב כאן זאת דעתי האישית בלבד.היא לא נועדה להעליב אף אחד.אכבד כל אדם שדעתו שונה משלי.)
מקדמה/רקע:
את הספר הפסקתי לקרוא בע"מ 234 מה שאומר שקראתי יותר ממחציתו. את הרצון להפסיק לקרוא קיבלתי אחרי ע"מ 40 ומשם ניסיתי למשוך עד ל-70. הצ'אנס השני הביא אותי לנטוש אותו היכן שנטשתי. ואז אותה ההתחלתה הבעיתית שקיבלתי כשפיטה מוקדמת הפכה לנורה אדומה שהתעלמתי ממנה מסיבות מוצדקות עוד בדפים הראשונים. הספר מלא, מבחינתי, בטעויות גדולות שדרוכות אחת אחרי השניה ובולעות רגעים יפים וטובים. מעולם לא קראתי את ספריה של מיכל שלו, אך בתור קורא חדש ומאוד (עד כדי ממש) מאוכזב לא אחזור להיתבונן בשאר היצירות שלה.
הבעיות שהבחנתי בספר (מתבסס על דעתי האישית):
הספר עצמו נכתב בסגנון שכולל העברת הסיפור בדיאלוגים וקטעי פעולה לרוב. בנוסף לכך ניתקלתי בשפה שמסבכת את הלשון. קטעים, משפטים ואפילו מילים בשפה גבוהה משולבים בשפת דיבור יומיומית או "רגילה". ניתן היה להצדיק את השילוב בכך שהספר מלווה שני סיפורים שמתרחשים בזמנים שונים ולכן לכל תקופה יש שפה משלה. אבל לא, הסלט הזה מתרחש בתוך כל סיפור בנפרד מה שיוצר הרגשה חזקה של חוסר עריכה קטסטרופלי.

בנוסף לתסביך המילים הדיאולוגים ריקים מרגש ונועדו ללוות פעולות יבשות שמשום מה, הוחלט שהן החלק המעניין של הסיפור שאמור לדחוף את העלילה ולפתח אותה. במציאות אותם הקטעים היבשים הם החלק שסופרים רבים ואפילו חובבים מסמנים באיקס אדום שמן ומצמצמים אותם למשפט או שניים אם משאירים בכלל. לא מעניין אותי לדעת איך קם יואב מהמיטה שלו, לאיזה כיוון הסתובב בביתו, מה אכל בבוקר או אם אכל בכלל ומתי הוא הלך לתדלק ולשטוף את הרכב. למה? כי זה לא תורם לעלילה וגם לא מייצג את הדמות הראשית. זה פשוט מצבור של פעולות יומיומיות שכל אדם עושה, במילים אחרות ביזבוז של דיו, זמן וסבלנות הקורא.

הדמויות בספר שטוחות יותר מקרש (תואמים את הכתיבה עצמה). הדמות הראשית לא מתפתחת מבחינה אישית וגם העלייה שלו בקריירה מועברת בפסקה קצרה ומסכמת שאמורה להודיע "הינה ככה וככה וזהו הוא מפורסם עכשיו". באיזשהו שלב סיכמתי את יואב סער כגבר שידוע לי רק ככשרוני מאוד בנגינה על פסנתר ובעל בעיות אמא שלא עוזבות אותו ומסקלות את דרכו למציאת זוגיות מאושרת. וזהו. אין לו תכונות אנושיות ( כמו חוש הומור, עצלנות, אגו וכדומה), אין לו דברים שהוא אוהב לעשות או סתם עוסק בהם בין הנגינות על הפסנתר (אלו, אם אתם שואלים, הדברים שעוזרים לקורא להיתחבר ולהיתקשר לדמות כדי שיהיה לו אכפת בכלל מכל העלילה). יואב גם לא נחוש בדעתו לפתור את בעיית האמא שלו. ( הוא שואל תחילה אם כדי לו לקחת פסיכולוגית ואחרי שמסכימים איתו הוא מבטל את הכל בטענה שהכל יעבור לבד.) אם אין בעיה שניפתרת במהלך העלילה, למה עליי לקרוא עלייה? בשביל לשמוע אין סוף תלונות כל הסיפור? עלילה עם תסביך שמקשה על חיי הגיבור הראשי ולא ניפתרת במהלכה – זאת עלילה ללא סוף ללא משמעות או תכלית.
שאר הדמויות... המטרה שלהן פשוט להופיע בסיפור ומיד לספר את כל קורות חייהם ללא קשר לכלום לכולם. מה שבמציאות לא אמין בכלל. אין שום מיסתוריות בדמויות האלו ולכן אין בהם שום עיניין.
ובקיצור, הופתעתי לדעת ,לדבר הסופרת, שהספר אכן עבר עריכה.

» ביקורות נוספות של פשוט סופיה
» ביקורות נוספות על ממערב לירח