ביקורת ספרותית על פשעים זניחים מאת ביורן הלדורסון

---

יש משהו קסום בספר הזה. הפורמט הקטן, הכתיבה המצומצמת. הכל בספר הזה זעיר, מוקטן, ומדוד. לכן ההד שלו הפתיע אותי בעוצמתו.

אז למה בעצם פשעים, ואם כבר למה - איך הם הפכו לזניחים? ומה זה זניח? אז פשע זה לא. אולי משהו שנע בין חטא לעוון. וזניח בטח ובטח שלא.

בשבעה סיפורים קצרים - או קיי, קצרים, אבל כאלו בשרניים, שהדמויות, מרוב שהן בהירות - יש להן נוכחות חזקה. ואני כקוראה , הרגשתי שאלו דמויות שאני מכירה כבר לאורך מספר פרקים נכבד - מתאר ביורן הלדורסון שבעה אירועים מחיי הדמויות, מעברם. חלק מהסיפורים התרחשו בילדות הרחוקה. כל סיפור השאיר אחריו מטען אצל גיבור הסיפור, ואם כבר פשע- אז זה לא פשע כזה הגובל במאסר, אבל כן כזה שמותיר צלקת רגשית לכל החיים בזמן שהגוף, ובעיקר הלב - הוא בית הכלא שלך, ואתה הסוהר הכי מחמיר של עצמך.

בכתיבה רומזנית, ובמילים בהן העמימות שולטת מגיש הלדורסון את שבעת הסיפורים, ועל אף העמימות בחלקם עולה וצף על פני השטח רוע, ובכולם עולה שאלת המוסריות.

הסיפורים מתרחשים ברייקיאוויק שהיא בירת איסלנד. הלדורסון מצליח להעביר את תחושת המקום, והרבה בדידות שנוכחת ועולה מתיאור הדמויות.

הלדורסון כותב סיפור קצר בצורה שהיא ממש אמנות, ומשאיר את סיפוריו חסרי סוף ברור. נראה כאילו הוא לקח פאזל עשוי, הוציא ממנו כמה חתיכות, ונתן לקורא להשלים אותו. הוא סומך על הקוראים שלו שיצליחו בזה.

קטן , מהדהד, וכדאי.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על פשעים זניחים