“שבעה סיפורים קצרים בקובץ זה, כולם סיפורים של אנשים רגילים מן השורה וההתרחשויות בסיפור הן כאלו שיכולות להתרחש לכל אחד מאתנו. לא קורים בסיפורים דברים ממש חריגים שבדרך כלל גורמים לנו לזכור ספר זה או אחר, התרחשויות יום יומיות, לבטים ורגשות יום יומיים שכולנו חווים, לכן הסיפורים מרגישים כל כך אמיתיים מצד אחד מצד שני בסוף הספר כבר שכחתי מה קראתי בסיפור הראשון והשני. עד היום נהנתי מכל הספרים בהוצאת לסה, מזה הכי פחות, אולי בגלל שהמתרגמת כאן היא אחרת מהספרים האחרים בסדרה וכנראה בגלל שהסיפורים עצמם כל כך עדינים עד שהריכוז פורח מהם והזיכרון בסופם מתעתע.

ספר נוסף בהוצאת לסה שמתרחש באיסלנד ומתורגם משפת המקור. לאחרונה יש לי משיכה חזקה לכל מה שבא מהמדינות הסקנדינביות, ספרים, סרטים, סדרות (Entrapped ממש מומלצת על שלשת עונותיה). אולי מכיוון שאלו מדינות שלא נחשפתי אליהן עד היום, לא טיילתי בהן ולכן הסקרנות מדרבנת את העניין.
הסיפורים בספר מזכירים לי את הסיפורים של אליס מונרו שגם בהם הרבה לא קורה ובסוף רבים מן הסיפורים אתה שואל את עצמך מה הכותב בעצם רצה להעביר לך? לעתים אתה מרגיש כמו אידיוט מכיוון שאתה קורא ובעצם לא מבין מה כוונת המספר, אתה מחפש לסכם את הסיפור ואתה מגלה שאין מה לסכם, כלום לא קרה..

סיפור אחד מתמקד בשני ילדים בן ובת שרק הכירו, הבן נהנה ממעשי קונדס, הוא גונב טלוויזיה ונהנה מהרעש שהיא משמיע כשהוא שובר אותה, מאוחר יותר הוא מפתה חתול אליו וזורק אותו מגשר עם מכוניות נוסעות, החתול ניצל. הארועים טראומטיים לילדה והסיפור מתאר את הרגשות שלה וההתלבטויות שלה בהצטרפות למעשי הקונדס של הילד.
סיפור אחר מתאר גבר שנתן סטירה לחברה שלו ועל ההתמודדות הנפשית והמעשית שלו עם תוצאות המעשה.
סיפור נוסף מספר על קשיש ערירי שחי עם כלבו ממעון קשישים, הוא יוצא לטייל עם כלבו באופן קבוע לטייל במצוקים שלחוף הים. יום אחד הוא בעוד הוא מתבונן על הגלים הנשברים על הסלעים הוא מדמיין שהוא רואה יד וגוף אדם נעים עם זרם וקצף הגלים, הוא חושב שהוא מדמיין, אך מספר ימים לאחר מכן הוא שומע בחדשות שאישה בקרבת מקום נעלמה ולא מוצאים את עקבותיה.
למרות הביקורת עדיין נהנתי מהאווירה, מתאורי הנופים, האנשים ואורך החיים השיגרתי באיסלנד ולא הגעתי למצב של נטישת הספר. לבעלי סבלנות ברזל..”

“יש משהו קסום בספר הזה. הפורמט הקטן, הכתיבה המצומצמת. הכל בספר הזה זעיר, מוקטן, ומדוד. לכן ההד שלו הפתיע אותי בעוצמתו.

אז למה בעצם פשעים, ואם כבר למה - איך הם הפכו לזניחים? ומה זה זניח? אז פשע זה לא. אולי משהו שנע בין חטא לעוון. וזניח בטח ובטח שלא.

בשבעה סיפורים קצרים - או קיי, קצרים, אבל כאלו בשרניים, שהדמויות, מרוב שהן בהירות - יש להן נוכחות חזקה. ואני כקוראה , הרגשתי שאלו דמויות שאני מכירה כבר לאורך מספר פרקים נכבד - מתאר ביורן הלדורסון שבעה אירועים מחיי הדמויות, מעברם. חלק מהסיפורים התרחשו בילדות הרחוקה. כל סיפור השאיר אחריו מטען אצל גיבור הסיפור, ואם כבר פשע- אז זה לא פשע כזה הגובל במאסר, אבל כן כזה שמותיר צלקת רגשית לכל החיים בזמן שהגוף, ובעיקר הלב - הוא בית הכלא שלך, ואתה הסוהר הכי מחמיר של עצמך.

בכתיבה רומזנית, ובמילים בהן העמימות שולטת מגיש הלדורסון את שבעת הסיפורים, ועל אף העמימות בחלקם עולה וצף על פני השטח רוע, ובכולם עולה שאלת המוסריות.

הסיפורים מתרחשים ברייקיאוויק שהיא בירת איסלנד. הלדורסון מצליח להעביר את תחושת המקום, והרבה בדידות שנוכחת ועולה מתיאור הדמויות.

הלדורסון כותב סיפור קצר בצורה שהיא ממש אמנות, ומשאיר את סיפוריו חסרי סוף ברור. נראה כאילו הוא לקח פאזל עשוי, הוציא ממנו כמה חתיכות, ונתן לקורא להשלים אותו. הוא סומך על הקוראים שלו שיצליחו בזה.

קטן , מהדהד, וכדאי.”

“כמה פעמים בחיים התחרטנו שלא אמרנו משהו מסויים? שנקלענו לסיטואציה, שדי היה במילה כדי להטות את מהלך הדברים אבל סכרנו את פינו? וכמה פעמים נקרתה בדרכנו הזדמנות למשהו חדש, לשינוי מסויים, הצעה מפתה, הבטחה לדבר טוב אבל היססנו, התמהמהנו, לקנחו לנו את הזמן ואז ההזדמנות אבדה?

האם קל לחיות עם תחושת ההחמצה? האם ניתן לכפר עליה? האם ניתן להתנתק מהחרטה שמכרסמת?

תהיות אלו עומדות בבסיסה של אסופת הסיפורים המיוחדת הזו. שבעה סיפורים, שבעה אנשים ושבע חרטות. איש איש וסודותיו אשר שמר עליהם מכל משמר. שמירה כה קפדנית שבצידה היה מחיר לשלם. האם זה שווה? האם ניתן לתקן ולהשיב את המצב לקדמותו?

לא אספר לכם כלל וכלל על שבעת הסיפורים הללו, תחוו אותם בעצמכם כי הם כאלה עוצמתיים שאיש לא יוותר אדיש. הסופר הציב את סיפוריו בעיר רייקיאוויק, בירת איסלנד. כל סיפור נוגע בהיבט אחר של החיים וכזה שקל למצוא נקודות חיבור לתוכן.

זהו ספרון אומנם אך עב כרס ומכיל הרבה מאוד בשר! כמות הרגשות השזורות בכל מילה ובכל שורה, בכל הבעה ובכל מבט, בכל תפנית ובכל סוף פתוח באופן שבו הסופר מותיר לקורא להשלים את החסר, מעיד על כתיבה לא פחות מגאונית בעיניי.

הכותר משך אותי במיוחד בתור חובבת מושבעת של מותחנים וחיכיתי בשקיקה לפשע שיתרחש. קיבלתי פשעים אך לא במובן הקלאסי. קיבלתי פשעים שאנשים מבצעים כנגד עצמם, הם פושעים לליבם, להווייתם, לרצונותיהם ולתקוותיהם. קיבלתי פשעים שזרעו הרס וחורבן בצורת בדידות וכאב, שחיקה, אשמה וחרטה. קיבלתי פשעים כרוכים בעטיפה יפהפייה שלא מותירים בפניי ברירה, מלבד להמליץ לקרוא!”