וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא...
בראשית, ל"ח, ט"ו-ט"ז

עוד פנינה במחרוזת הפנינים והסדרה התנכ"ית של חוה עציוני-הלוי, שיוצא נגד המוסכמות הנוקשות, הכובלות והבלתי צודקות, והפעם - חוק הייבום!

"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ - לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה, לְאִישׁ זָר: יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד - יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל" (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים ה'-ו').

עסקינן בתמר המקראית שנטלה את גורלה לידיה. תמר הייתה כלתו של יהודה ואשתו של ער ובהמשך ובהתאם לחוק הייבום אשתו של אונן.

תמר התאלמנה מער ואונן ויהודה סירב לאפשר לבנו השלישי – שלה, לקיים את חובת הייבום כלפיה, מחשש שגם שלה ימות כמו אחיו. יהודה עטף את סירובו בטענה ששלה צעיר מידי.

תמר הקשיבה לקול שעלה מאומץ ליבה והחליטה ליטול את גורלה בידיה...

חששותיו של יהודה לקיים את חובת הייבום, אילץ את תמר להתעבר מיהודה בעורמה, ולהפוך לאם ילדיו: פרץ וזרח שמהם החלה שושלת המלוכה-דוד המלך.

תמר נולדה וגדלה בעיר תמנה ששכנה בשפלה המוגבהת. משפחתה התפרנסה בצמצום. לא היו למשפחה שדות מרעה מלבד מעט צאן. היות והעדר מיאן להתרבות, אביה נאלץ לעבוד כשכיר יום בשדות של אחרים. המשפחה לא סבלה מחרפת רעב אך עדיין היתה נתונה לקשיים כלכליים.

כבר בגיל צעיר תמר נתנה את ידה במשק הבית. היא סעדה את אביה, וסייעה לאימה בטיפול בתינוק הזקונים שנולד למשפחתה. שגרה זו לא הכינה את תמר לקראת מה שעמד להיות גזר דין על גורלה...

באחד הימים הופיע בפתח דלתם, יהודה בן יעקב שהיה מעשירי הארץ, וביקש את ידה עבור בנו-ער. בהחלט הצעה שתוכל למגר את העוני ממשפחתה, בגלל שיעור המוהר שישולם שכן עם קבלת המוהר יוכל אביה לוותר על עמלו כשכיר יום, לרכוש צאן, כרי מרעה ולכלכל את משפחתו בכבוד ובשובע.

נישואיה של תמר לער היו קצרים ויש אומרים ששמו ניתן לו כי היה "רע בעיני ה'". לאחר מותו של ער ובהתאם לחובת הייבום תמר נאלצה להינשא לאחיו – אונן. אך הוא סירב להפרותה ושפך את זרעו... מכאן שמו "אונן". סירובו לקיים את מצוות הייבום נבעה מכך שהוא שנא את אחיו ולא היה מוכן שהילד שייוולד מזיווגו עם תמר יישא את שם אחיו. הדבר לא מצא חן בעיני ה' ולכן: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה', אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק י').

לאחר מותו של אונן תמר נשלחה חזרה להוריה, אך עדיין הייתה כבולה בחובת קיום מצוות הייבום, והיה עליה להמתין לשלה שיגדל ויקיים את המצווה. תמר לא ויתרה...

באחד הימים היא התיישבה לה באתר הקרוי "פתח עיניים" והמתינה ליהודה שהיה אמור לעבור באותה צומת. יהודה שהתאלמן לא ידע אישה זמן רב לאחר שהתאלמן מאשתו. הזדמנות להשתחרר ממצבו הרגשי נפלה לידיו, כשלפתע ראה בדרכו אישה שחשבה לזונה. יהודה התפתה ושכב עמה. הוא לא זיהה את תמר, משום שהיא התעטפה בצעיף, הסתירה את פניה לבל יכירה, ושינתה את קולה.

כאתנן, יעקב הציע לתמר גדי עיזים מעדרו. תמר לא הסכימה לכך וכערבון ביקשה מחפציו האישיים: את חותמו, פתילו ומטהו. בשלב מאוחר יותר, יהודה ניסה לבקש לעצמו את חפציו האישיים, ולעמוד בהבטחתו לשלם לה בגדי עיזים מעדרו. לדאבונו השליח שנשלח לאתר את הזונה מהצומת לא מצאה. יהודה העדיף להחריש ולא לדרוש את העירבון "תִּקַּח לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ג).

מאותו מפגש תמר הרתה. כשהריונה התגלה, נפשות טובות דאגו לבשר ליהודה שתמר זנתה ולא התנזרה מגברים. כיוון שכך ציווה יהודה להוציאה להורג בשרפה. בלית ברירה וכדי להציל את נפשה והתאומים שנשאה ברחמה תמר חשפה את זהות האב...
"וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא - לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (פסוק כה).

לקורותיה של תמר והאירועים שסבבו אותה מתווספות דמויות נוספות:

-יעקב אבינו הנקרא גם ישראל ואביהם של שבטי ישראל- יעקב השקיף על משפחתו ונתן את עצותיו. לאחר מותה של רחל ופרשת יוסף בנו הוא מיאן להתנחם, ופחד שמא יקרה דבר מה לבנימין, ולכן העדיף שבנימין יישאר בביתו ולידו.

-סרח-נכדתו של יעקב, בתו של אשר-בנה של זלפה וחברתה הטובה של תמר. סרח הנכדה סעדה את סבה יעקב וניגנה לפניו כדי להנעים את שעותיו.

-דינה-בתם של לאה ויעקב. סקרנית מאין כמותה שסיבכה את משפחתה. ככתוב במקרא דינה נאנסה על ידי שכם בן חמור החוי. היא שוחררה משכם על ידי אחיה: שמעון ולוי. (בראשית פרק ל"ד).

-בת-שוע-אשתו של יהודה וחמתה של תמר. היא עצבנה אותי ולכן תקראו עליה בעצמכם.

לעזרתה של תמר מופיע אוהד-בנו של שמעון. אוהד אהב את סרח אך היא הפנתה לו את עורפה. כאבי האהבה אליה לא פסקו לאורך זמן, וככל שהתמעטו הם תועלו לתמר. אוהד-כשמו כן הוא בעל מכלול תכונות חיוביות, רגיש ובעל קסם אישי. אי אפשר לא להתאהב בו.

עונג צרוף לקרוא על נשות התנ"ך מנקודת מבטה של חוה עציוני-הלוי. על תעצומות נפשן, גורלן ומלחמתן בדרכים מגוונות ולא תמיד "כשרות". אני לא אהבתי את מה שתמר עשתה ... אבל איזו ברירה הייתה לה? בל נשכח שמדובר בחברה שנשלטה על ידי חברה גברית, ושכל מצבן החוקי היה בשפל כולל היחס אליהן כמכונות להולדת ילדים.

לא פשוט לבחור להיות אם יחידנית אז. להזכיר עד המאה הקודמת שאיפה זו נחשבה ליציאה כנגד המוסכמות החברתיות, אזי על אחת כמה וכמה לפני אלפי שנים.

חוה עציוני-הלוי תרמה לסיפור המקראי המחורר את בדיונה, זימנה דמויות נוספות והסיקה מסקנות דרך המקורות. בכתיבתה היא עטפה את האטמוספירה של אותה תקופה במנהגים, אוכל, לבוש ועוד.

למרות שהרומן מבוסס על תקופה של לפני אלפי שנים הוא עדיין רלוונטי גם לימנו, כאשר עדיין יש חוקים המפלים את הנשים לרעה. לדוגמא: חוק הייבום והחליצה. בדברי המחברת בסוף הספר תוכלו למצאו סיפור אישי מרגש.

סגנון הכתיבה הייחודי והעשיר של חוה מענג והשילוב של מילים מקראיות בתוך הטקסטים המודרניים חמאתי ומקסים כאחד.

המפגשים בעלי אופי ארוטי נגועים בתבלינים עדינים. הפמיניזם והמרדנות של הנשים בולט גם בספר הזה. גם פה תמצאו את ה"הקרב" בין הראש ללב. הידוק הדמויות מצוין והחלוקה לפרקים מעניקה קצב קריאה. אני מוצאת לנכון והוגן להתריע שהדפים עובדים מצד לצד מבלי להרגיש.

כתבתי בעבר ואני חוזרת על עצמי...חוה היא קוסמת שיודעת לשאוב את הקורא.

בשורה התחנה: פנינה אומנותית מושלמת!

במידה אחת: EXCELLENT!

נ"ב: גם אחרי הספר הנוכחי חוה עציוני-הלוי הצליחה להשאיר אותי סקרנית באיזו אישה ונשים יעסוק הספר הבא.

רוצו לקרוא, מובטחת לכם הנאה צרופה.

קריאה נעימה.

לי יניני

אריה ניר-הוצאה לאור, רומן היסטורי-תנכ"י, 343 עמודים, 2019

סיפורי התנ"ך הם מרתקים בעיניי, יש פעמים שאנו שומעים על דברים שקורים ומופתעים, קפיצה קטנה אל סיפורי התנ"ך תרחיק את ההפתעה הזו ממנו והלאה, למה? כי מסתבר שדברים כבר היו מעולם.

תמר, נערה תמימה ויפת תואר בת 14 נאלצת להינשא לבנו הבכור של יהודה, היא אינה יודעת מדוע דווקא היא נבחרה אך בהיותה פקחית היא יודעת לשאול את השאלות הנכונות ולחבר את התמונה המלאה.

שידוכים מין הסתם היו קיימים מאז ומתמיד.

תמר נישאת לער הלוא הוא בנו של יהודה, ער חולה ואין תרופה למחלתו, תמר מנסה להרות מבעלה אך ללא הצלחה, ער נפטר ומותיר את תמר אלמנה והיא רק בת 14 שנים.

אני מנסה לדמיין נערה בת 14 שצריכה בגיל כזה לסעוד את בעלה החולה, ולשאת את כל העול הזה על כתפיה ולא מצליחה.

חוק הייבום קובע כי על תמר להינשא לאחיו של ער, על מנת שזכרו לא יימחה, אבל, אונן אינו מוכן לעבר את תמר, משום שנאתו אל אחיו שנפטר, כאן עפ"י המקרא משום שאונן שופך זרע לבטלה, אלוהים מעניש אותו ואונן נפטר.

חמותה של תמר, החלה להאשים את תמר כי היא האשמה במות בניה, היא מצליחה אף לגרום ליהודה להאמין בכך.
יהודה משלח את תמר בחזרה בית הוריה אך מתרה בפניה שחוק הייבום תקף עד אשר בנו השלישי, הלוא הוא שלה יגיע לפרקו.
תמר חוזרת לבית הוריה, השנים חולפות, והיא רוצה להרות, היא רוצה לחבוק ילד משלה, היא חוזרת יחד עם הוריה אל ביתו של יהודה, שבינתיים הספיק אף לשכול את אישתו, ומתחננת שיבטל את חוק הייבום, אך הוא מסרב.

תמר אינה יכולה יותר לשאת את מצבה והיא מחליטה לפעול, הפעולה שהיא עושה, פעולה נועזת, פעולה של אישה חזקה ואמיצה, היא מכסה את פניה בצעיף, סימן לזונה, ואורבת ליהודה חמה, היא גורמת לו לשכב איתה והיא אף מצליחה להרות ממנה, בבטנה תאומים.

כאשר יהודה מגלה זאת, הוא מטיל על תמר מוות בשריפה.

תמר רוקחת מזימה ומשתפת את אהוב ליבה בסתר אוהד, האיש אותו היא חושקת ורוצה, האם יצליחו לגבור על המכשולים? האם תמר תינצל מרוע הגזרה?

סיפורה של תמר מרתק, הוא מציג בפני הקורא דמות חזקה, בעלת תעצומת נפש אדירות ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא רק בת 17 כשנחרץ גורלה בידי יהודה.

סיפורי התנ"ך גדושים ועמוסים בגברים שולטים, שעל פיהם יישק דבר, ולמרות זאת, יש נשים בתקופה זו שלא ישבו וביכו על מר גורלן אלא יצאו כנגד מוסכמות החברה ופעלו לשנות את גורלן, תמר הייתה מוכנה להיות אם יחידנית והעיקר לחבוק בידיה ילד משלה.

גם התיאור של "דם הבתולים" לא נשחק מהעולם, והוא מסתבר עדיין קיים, חי ונושם גם במציאות של 2019 , ובעיניי הוא מזעזע שאין כמותו.

מה שסקרן אותי בעיקר היה חוק הייבום ולמה?
מצד אחד חוק גילוי עריות אוסר על קיום יחסי מין עם אשת אח, ומנגד מגיע חוק הייבום ומתיר זאת, ואז נכנס למשוואה עוד גורם אחד, שהוא החליצה, אם האח מסרב לשאת את אשת אחיו הנפטר, היא צריכה לירוק בפניו.
ואני שואלת את עצמי אם לא הגיע הזמן לעשות רה ארגון מחדש? אולי לחוקק חוק קצת יותר תרבותי ונורמלי? סתם מחשבה חולפת.

הסיפור נכתב בשפה עשירה עם מילים מקראיות, הסופרת מצליחה להחדיר את התקופה המקראית כאילו היא התקופה בה אנו חיים היום, נשאבתי אל הספר, ואל הסיפור.

זהו הספר העשירי בסדרת סיפורי הנשים בתנ"ך של עציוני-הלוי והחמישי או השישי שקראתי. לטובה ולרעה, לעציוני-הלוי יש מתכון (מנצח?) לכתיבת ספר והיא נצמדת אליו, במקרה הזה סיפורה של תמר. הסופרת מוסיפה לסיפור התנ"כי רקע ואווירה, מספקת לו הקשר (קונטקסט) שהרבה פעמים חסר ומרחיבה אותו איפה שאפשר. הסגנון של עציוני-הלוי גם הוא קבוע: היא מנסה להשתמש במשלב ושפה שמתאימים לתקופה עד כמה שניתן ומרבה להשתמש בפסוקים ומטבעות לשון.
כאמור, הסיפור הפעם הוא סיפורה של תמר, המסופר בספר בראשית, פרק ל"ח. עציוני-הלוי מצליחה לתת הקשר ראוי לסיפור וקושרת אותו לסיפורה של דינה הקודם לו ולסיפור הירידה למצריים. שני הנושאים לא מוזכרים באותו הקשר אבל ברור שהייתה לשניהם השפעה מכרעת על הסיפור ומתן הקשר זה בהחלט מוסיף. גם האווירה והרקע שמוסיפה המחברת, הבגדים, האוכל וכו' בהחלט תורמים, אם כי לפחות במקום אחד בו פתאום מסופק מתכון, הרקע נראה מאולץ.
הדבר העיקרי שהיה חסר לי הוא החידוש. בניגוד לספרים האחרים בסדרה, מעבר לרקע ולהקשר שציינתי לעיל כמעט ולא קיבלתי מהספר שום תוספת עלילתית משמעותית. ההקשרים הרומנטיים וסיפור האהבה של תמר לא ממש מעניינים אותי, וגם ההקשר של עבודת האלילים והחיבור לשרח לא היו משמעותיים מספיק. אולי יש בסיפור עצמו חידוש למי שאינו מכיר אותו, אבל כמי שקורא אותו פעם בשנה כבר ארבעים שנה ומכיר את רוב הפרשנויות הסטנדרטיות של חז"ל בנושא, מצאתי את עצמי די משועמם מהעלילה. אני אומר את זה בעיקר בהשוואה לספרים אחרים של המחברת, שבהם היא ממלאת מספיק לקונות שקיימות ומעבה את העלילה.
בעייה נוספת לדעתי היא שהמעט שכן חדש בעלילה אינו עקבי ומכיל חורים די משמעותיים, בעיקר בדרך שבה דמויות יודעות דברים ללא הסבר כיצד הן יודעות אותו, הן פשוט "מבינות". גם הסגנון והשפה מתחילים קצת לחזור על עצמם.
לסיכום, עבורי הספר היה די משעמם, שניים וחצי כוכבים מתוך חמישה ואני מעגל לשלושה כי אולי למי שלא מכיר את הכתובים הספר מתאים יותר וגם כי ההקשרים לדינה ולירידת מצריים מצאו חן בעיני.

מומלץ(בעיקר) לחובבי סיפורי התנ"ך :)
הספר מספר את סיפורה של תמר,
נערה ענייה שכבר בגיל 14 מוצאת את עצמה אלמנה פעמיים! שלא באשמתה.
במצוקתה של תמר, היא מנסה לחפש מוצא שיציל אותה מגורל אכזרי.
וכך חרף הסכנה והקשיים בחברה הנשלטת בידי גברים,
עושה הנערה הצעירה מעשה נועז שמשפיע על ההיסטוריה של העם היהודי.

זהו ספרה העשירי של הסופרת חוה עציוני-הלוי על נשים בתנ"ך.
נשים שלמרות התקופה הקדומה והפרימיטיבית,
היו חזקות וידעו למצוא דרכים לבטא את עצמן בדרך מיוחדת.

ציטוט:
"יש אשר חלומות המתגשמים מנחילים אכזבה,
יותר מאלה היורדים לטמיון"

כי כסתה פניה ספרה החדש והעשירי של חוה עציוני הלוי וכמו קודמיו, הוא יצירה מופתית של סיפור מקראי ידוע ועתיק.
הפעם זהו סיפורה של תמר. אותה נערה כנענית שהובאה בדרך מרמה להיות אשת בנו החולה של יהודה ולאחר שנים הפכה להיות אם בניו של יהודה.

כנהוג בספריה של הסופרת גם כאן היא נותנת לנו נקודת מבט שונה משהכרנו על נשות התנ"ך.
בעוד נדמה כי הן עסוקות במציאת בעל, גידול ילדים וניהול משק הבית הרי שלא רק כך הדבר.
הנשים אז כמו היום היו בעלות דעה, צורך, תשוקה, תככים ומניפולציות.

תמר לקחה את חייה בידיה. לאחר ששני בעליה, בניו של יהודה נפטרו לאחר שנישאו לה היא נותרה אלמנה המחכה שיחול עליה 'חוק הייבום' שעל פי חוק זה עליה להינשא לבנו השלישי של יהודה.
החוק הזה מותיר אותה אלמנה צעירה, מאוהבת, כמהה למגע, כמהה להיות אמא אך אסורה לכל גבר.
מתוך ייאוש על חייה עושה תמר מעשה למען עצמה אולם בתבונתה הרבה היא גם חושבת על מוצא עתידי שיעזור לה להחלץ מדין מוות כשיתברר מה עשתה.
החברה של אז כמו גם היום הינה חברה שיפוטית.
יש שיגידו שהמעשה שעשתה תמר הינו מעשה רמאות שראוי לכל גנאי ויש שיגידו שעשתה מעשה ראוי לשבח. כך או כך ומבלי לשפוט את המעשה ואת תמר הרי שלא ניתן להתעלם מחוזקה של הנערה הצעירה, מחוכמתה ותבונתה ובעיקר מעצם החלטתה לקום ולעשות מעשה למען עצמה יהיה המחיר אשר יהיה. היא התעלמה ממוסכמות חברתיות וחוקים שנקבעו ע"י גברים, קראה תגר על כוחם של אותם גברים וגם אם היה זה המעשה האחרון בחייה הרי שהיא פרצה דרך לנשים אז והיום והוכיחה שאפשר גם אחרת.
העלילה נותנת מבט גם על דמויות נוספות. יהודה ויעקב על כוחם, עושרם וחולשתם, דינה על האסון שעברה והשלכותיו. יחסי הורים ילדים ומעמדות.


כמו בכל ספריה של חוה עציוני הלוי גם הספר הנוכחי עשיר בתיאורים מופלאים של מרחבים ירוקים מול מרחבים מוכי בצורת, של בדים צבעוניים, אוכל, בתים בנויים מול אוהלים.

ממליצה בחום לקרוא בעיון את דבר המחברת בסוף הספר ולמצוא בו נקודה אישית שבה פגשה הסופרת באותו חוק ייבום.
את כל הספר מובילה השפה המקראית אך עכשווית, עריכה משובחת ואני בהחלט כבר מחכה לספרה הבא.

פעם שנייה שחווה סוחפת אותי חזרה לעולם עתיק ומסתורי. והפעם סיפורה של תמר המיוחדת והאמיצה שסללה את גורל חייה במו ידיה הקטנות. סיפור אנושי מלא במסרים עלינו כבני אדם. על אך הנפש האנושית מתחבקת בינה לבין עצמה לגבי מה הוא הדבר הנכון לעשות, על רגישי האשמה שלנו, על הצער והרחמים, על אהבה... מה גורם לאדם לעשות מעשה? עד כמה יכול בן אדם לספוג, להפגע או לפגוע באחר מבלי להרגיש נקיפות מצפון? הסיפור הזה נוגע בנקודות כאלו ואחרות. הסיפור הזה נוגע בשבירת מוסכמות לגביי גברים ונשים ומראה איפה כולנו גם גברים וגם נשים פגעים כאחד ומלאי תשוקות פנימיות שמעולם לא מתממשות בגלל מעצורים של החברה.אפילו עד היום עוד לא למדנו עדיין אך להיות שווים בשווים כולם. אבל עד אז אפשר ללמוד מדמויות שקמות לתחייה מהאפר ומזכירות לנו להלחם על מה ששיך לנו, החופש שלנו. תמר שנשרפת בלהבות אכזריותו של יהודה מפנה את האש חזרה אליו כשהיא מעזה לפתות אותו וכמו ציפור הספינקס שקמה לתחייה מהאפר של עצמה תמר זוכה לחיים חדשים בזכות התעוזה שלה להמר על חייה כדי להציל את נפשה. סיפור שונה ואוטנטי שמחבר בין אנשים ובין עבר להווה כמו חוטי השני... מקסים ומיוחד.