ביקורת ספרותית על כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ מאת חוה עציוני-הלוי
ספר בסדר

---

זהו הספר העשירי בסדרת סיפורי הנשים בתנ"ך של עציוני-הלוי והחמישי או השישי שקראתי. לטובה ולרעה, לעציוני-הלוי יש מתכון (מנצח?) לכתיבת ספר והיא נצמדת אליו, במקרה הזה סיפורה של תמר. הסופרת מוסיפה לסיפור התנ"כי רקע ואווירה, מספקת לו הקשר (קונטקסט) שהרבה פעמים חסר ומרחיבה אותו איפה שאפשר. הסגנון של עציוני-הלוי גם הוא קבוע: היא מנסה להשתמש במשלב ושפה שמתאימים לתקופה עד כמה שניתן ומרבה להשתמש בפסוקים ומטבעות לשון.
כאמור, הסיפור הפעם הוא סיפורה של תמר, המסופר בספר בראשית, פרק ל"ח. עציוני-הלוי מצליחה לתת הקשר ראוי לסיפור וקושרת אותו לסיפורה של דינה הקודם לו ולסיפור הירידה למצריים. שני הנושאים לא מוזכרים באותו הקשר אבל ברור שהייתה לשניהם השפעה מכרעת על הסיפור ומתן הקשר זה בהחלט מוסיף. גם האווירה והרקע שמוסיפה המחברת, הבגדים, האוכל וכו' בהחלט תורמים, אם כי לפחות במקום אחד בו פתאום מסופק מתכון, הרקע נראה מאולץ.
הדבר העיקרי שהיה חסר לי הוא החידוש. בניגוד לספרים האחרים בסדרה, מעבר לרקע ולהקשר שציינתי לעיל כמעט ולא קיבלתי מהספר שום תוספת עלילתית משמעותית. ההקשרים הרומנטיים וסיפור האהבה של תמר לא ממש מעניינים אותי, וגם ההקשר של עבודת האלילים והחיבור לשרח לא היו משמעותיים מספיק. אולי יש בסיפור עצמו חידוש למי שאינו מכיר אותו, אבל כמי שקורא אותו פעם בשנה כבר ארבעים שנה ומכיר את רוב הפרשנויות הסטנדרטיות של חז"ל בנושא, מצאתי את עצמי די משועמם מהעלילה. אני אומר את זה בעיקר בהשוואה לספרים אחרים של המחברת, שבהם היא ממלאת מספיק לקונות שקיימות ומעבה את העלילה.
בעייה נוספת לדעתי היא שהמעט שכן חדש בעלילה אינו עקבי ומכיל חורים די משמעותיים, בעיקר בדרך שבה דמויות יודעות דברים ללא הסבר כיצד הן יודעות אותו, הן פשוט "מבינות". גם הסגנון והשפה מתחילים קצת לחזור על עצמם.
לסיכום, עבורי הספר היה די משעמם, שניים וחצי כוכבים מתוך חמישה ואני מעגל לשלושה כי אולי למי שלא מכיר את הכתובים הספר מתאים יותר וגם כי ההקשרים לדינה ולירידת מצריים מצאו חן בעיני.

» ביקורות נוספות של Muhandes
» ביקורות נוספות על כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ