ביקורת ספרותית על אצ"ל : הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל מאת יוסף קיסטר
ספר בסדר

---

הספר יצא לאור בסוף שנת 1993, בהוצאת משרד הביטחון. חדש יחסית. יש בו סיכום תמציתי על האצ"ל ופעילותו מתחילתו ועד פירוקו.
יש בספר מפתח שמות, לתועלת אלו שרק רוצים לבדוק ערכים מסוימים. עם זאת, אין בעיה לקרוא את הספר מתחילתו עד סופו, כיוון שהסופר לא מחויב למראי מקום, וגם ממעיט בהערות שוליים.
הסופר קיסטר הוא איש ליכוד, ולכן לא מפתיע שהכתיבה מוטית ומגמתית. לכן, צריך לקרוא בזהירות יתרה את הספר.

להלן מספר הגזמות:

1. פעולות האצ"ל והלחי האיצו את קץ שלטון המנדט בארץ.
טענה מוכרת. לדעתי, פעולות המחתרות לא היוו גורם מכריע בהחלטה על מועד סיום שלטון המנדט בארץ.
מעגל הדמים התרחב, וגרם לבריטים להאיץ באיתור חלופות להמשך נוכחותם בא"י. לראייה הסופר מתאר בקצרה מבלי לנקוב בשמו את "מבצע פולי" – פעולת פינוי יזומה של אזרחים בריטים שאינן ממלאים תפקידים חיוניים לרבות נשים וילדים בינואר 1947 (עמ' 109-107). קיסטר אינו טורח להוסיף שחצי שנה מאוחר יותר הוחלט להתיר למפונים לשוב לא"י. זה קרה חודשיים לפני החלטת עצרת האומות המאוחדות, ונועד לאותת כי אין בכוונת הבריטים לסיים את המנדט. אז מה היה הגורם המכריע בהחלטת עצרת האו"ם ב 29 בנובמבר 1947? לדעתי היה זה המלצות הדו"ח של וועדת אונסקו"פ, אשר עמד על בעיית הפליטים היהודים במחנות באירופה. כול זאת מסופר בספר "מדינת ישראל כפי"..

2. פעולות הגבורה של אנשי האצ"ל והלח"י במחנות המעצר באפריקה, החישו את תהליך השחרור של עמי אפריקה בעשור השנים הבא" (עמ' 115).
האמנם?
הסופר, כמובן, לא מביא דוגמאות לקשר בין הדברים. ואילו אני כקורא, קיבלתי דווקא את הרושם שעוז רוחם של לוחמי חופש אלה בא לידי ביטוי לא רק במבצעי בריחה נועזים באפריקה וא"י אלא גם בשוד בנקים והרג אזרחים חפים מפשע. אבל, לפי המחבר, המטרה הייתה תמיד הומאנית, והביצוע תמיד מושלם, גם אם המשימה לא הושלמה בהצלחה. כתוצאה מכך, לעיתים נראה שמאמץ המחבר לתאר הצלחות בפעולות האצ"ל מאולץ מדי. לדוגמא: "הפעולה שהיתה הישג מודיעיני, תכנוני וביצועי הסתיימה בלא תוצאות" (עמ' 102) כיצד ייתכן שפעולה לרכישת נשק, שמוגדרת כהישג מכול היבט, הסתיימה ללא תוצאות??

3. עד סיום המנדט הערבים לא התנגדו לאצ"ל ואף תמכו בו.
"בימים בהם הפליא הארגון מכותיו בשלטון הזר הסיקו הערבים מסקנות ולא זו בלבד שלא הפריעו, אלא אף סייעו בידי האצ"ל. נשק רב נקנה אצל הערבים".
מיותר לציין, שלטענה על רכישת נשק רב מידי הערבים אין מראה מקום, או הסבר מניח דעת.


אבל נניח להגזמות, ונעבור לעניינים שעולים מהספר בהקשר לימינו. לפני עידן ועידנים, בראשית 2019, צוטט בתקשורת שר החוץ דאז ישראל כץ את יצחק שמיר ואמר: "הפולנים ינקו את האנטישמיות מחלב אמם". הנה שתי דוגמאות מספר על ארגון שהיווה את היסוד למפלגה אליה משתייך השר כץ:

א. סיוע בנשק לאצ"ל בארץ: "העברת משלוחי הנשק ואמצעי הלחימה ממחסני הצבא הפולני אל מחנות האצ"ל שהתנהלה ברציפות מאז שלהי 1937, נקטעה ביום פלישת גרמניה הנאצית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה." (עמ' 69).

ב. סיוע למחתרת אצ"י בגטו וורשה: "למחתרת היהודית היו קשרים עם קבוצות מחתרת פולניות של ה"פלן" (ארגון פולני עממי לעצמאות), ה"ק"ב" (קורפוס ביטחון) ואחרות. דרכן הועברו לגיטו כלי נשק ואמצעי לחימה שונים." (עמ' 85).

לסיכום:

ספר שכדאי לקרוא כדי לרענן את הזיכרון ולחדש על נושא מוכר. רצוי לשמור על המדף כיוון שיש בו מפתח שמות, ולא כול המידע נגיש באינטרנט.
כדאי להשתמש בו כנקודת מוצא, כי המידע חלקי ונעשה בו שימוש מוטה בהגזמה.

» ביקורות נוספות של עודד
» ביקורות נוספות על אצ"ל : הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל