ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 29 בספטמבר, 2020
ע"י Mero
ע"י Mero
סוגה: מד"ב/מותחן (הספר מגדיר את עצמו כפנטזייה)
במילה אחת: חיים אפלים ומושחתים
דירוג: 3 כוכבים
בקצרה: ג'ק רנדל לא תיאר לעצמו שחמש שנים אחרי שהצליח להתנתק, ייאלץ להימלט ממחבואו ולחוות שוב את הסיוט המכונה "הפער", להיאבק שוב באויבו המושבע שמאחוריו פועלים כוחות מושחתים הרבה יותר, ולהתמודד עם הפחדים הנוראיים ביותר. רק שהפעם הוא מנסה , לראשונה בחייו, לעשות את הדבר הנכון: להציל חבורת חלופיים מאזמל המנתחים.
מד"ב: הרעיון של אנשים המהווים חלקי חילוף מאוד מעניין. בהתחלה חשבתי שזה ספר בסגנון אנשי הכבשן של דייויד ברין (עליו המלצתי). אבל בסופו של דבר, המד"ב לא תופס חלק מרכזי בספר וחבל.
מתח: ישנם ספרי מתח אפלים וחשוכים המקפיאים את הדם בורידים. לא הספר הזה. הרבה אופל אבל לא ממש מותח. הרבה סיגריות וסמים, אבל לא יותר מזה.
טכנולוגיה: הספר נכתב בשנות התשעים. שום דבר לצריכה בשקם אלקטריק בימים אלה.
אלימות: כמו במתח למעלה, הספר החשוך הזה מרמז הרבה על אלימות, אבל בסופו של דבר המעט שיש אינו מהסוג המרתק את הקורא לספר.
PG: ספר לא מתאים לבני נוער ושומרי PG. הרבה סמים, אלימות ומין רע.
מתאים ל: פעם ניסיתי לקרוא ספר של ניל גיימן ולא סיימתי אותו. אני חושב שהספר הזה מתאים לחובבי ניל גיימן.
קריאה חוזרת: לא
סיכום: הספר הזה לדעתי הוא פספוס. הרעיון יפה ומקורי – גם החלופיים, גם עיר הקניונים המבודדת וגם הפער. אך בזה זה נגמר. יותר מידי תיאורי אופל וחטא שלא מצליחים להכניס אותנו לאווירה, יותר מידי סמים ואלכוהול בלי שהעלילה תתקדם, אין מתח, והחלופיים הם בקושי כוכב משנה בספר. פה ושם יש ניסיון להכניס שאלות פילוסופיות בגרוש, אבל בזה סופרי המד"ב האמיתיים טובים הרבה יותר.
על הגיבור, ג'ק רנדל, אין מה לכתוב. סתם דמות. כאשר רוב הספר זורם לאט, הסוף מתיימר לקפוץ כמה הילוכים בבת אחת והוא די מופרך. תקראו אותו אם אתם חובבי ספרי מתח אפלים עפופי עשן סיגריות.
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
