ביקורת ספרותית על מרחב מוגן מאת עדי זליכוב רלוי
ספר מעולה

---

ככה! בדיוק ככה אני אוהבת את הדמויות בספרים שאני קוראת. שהן כל כולן מתפקעות מרוב חיות, וההרגשה היא - שעוד רגע קט, והנה הן יוצאות מבין דפי הספר.
יש משהו טריקי בשם הספר ובמבנה שלו. קודם השם: מרחב מוגן - צמד מילים שמיד נקשר לממ"ד, מקלט. אלו מילים שמתארות זמנים של מבצב לא שקט והצורך במקום שיהווה מרחב מוגן שיעטוף בתחושת בטחון. אלא שהפעם (וזו כמובן רק התפיסה שלי) נראה לי שהמרחב המוגן מכוון הפעם למרחב האישי, הפרטי ,של האדם בין דל"ת אמותיו, המרחב הזה שעדי זליכוב עם כתיבתה הכל כך יפה - נתנה לנו הקוראים פתח לעבור דרכו,כשפתחה קצת את הדלת ונתנה לקורא דריסת רגל במרחב האישי הזה.

הסיפור מתרחש בבניין מגורים ברחוב שלומציון המלכה בתל אביב. הספר מורכב מעשרים סיפורים, אבל אל תטעו לחשוב שזהו ספר של עשרים סיפורים קצרים (טריקי פעם שניה, הבטחתי) אלא יותר כמו עשרים פרקים קצרים המשתלבים אחד בשני. בין כל הדמויות יש הקשרים ואלו נגלים לקורא אט אט מסיפור לסיפור תוך כדי תנועה.
אפשר להגיד שקראתי את הספר קריאה כפולה. כל פעם כשנוספה דמות שכבר הופיעה בפרק קודם, חזרתי אחורה וקראתי שוב, וככה הרגשתי שמתגלים לי עוד רבדים עליה, ואני מצליחה למצב אותה יותר חזק בפסיפס הדמויות. מבנה סיפור כזה נקרא טוב כשהוא נכתב בצורה חלקה ואין בו חריקות. וזליכוב מלהטטת בצורה מושלמת בין הדמויות.

בסיסו של הסיפור מתרחש בשלומציון המלכה, אבל מהבסיס הזה נשלחות זרועות המגיעות למנזר בירושלים, יישוב בשומרון, לעיירה ברנסוויל שבאורגון, וניו יורק. הדמויות הן מגוונות וגם כאלה שכביכול היו דמויות משנה בבניין, לוקחות חלק במארג המקסים הזה,שהוא תמצית הישראליות. עדי זליכוב מצאה לכל רגש את המילה שהכי מדייקת אותו, ומצאתי את עצמי מסמנת לי משפטים בלי סוף. כאלו שפערו בי בור בלב ומלאו וגדשו אותי בגעגוע.

יש לנו ספרות מקור נהדרת, כל פעם מחדש אני אוהבת להגיד את זה לעצמי, ועדי זליכוב היא ללא ספק קול רענן שארצה לקרוא ממנה עוד ועוד.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על מרחב מוגן