ספר שמציג פסיפס דמויות שרובן מאכלסות בניין אחד ברחוב שלומציון המלכה בצפון תל אביב. רוב הקטעים מתרחשים בראשית שנות ה-2000, חלק מוקדם יותר (במהלך שנות התשעים) וחלק בעשור השני של שנות האלפיים. לאורך רוב הספר הקטעים קצרים והקריאה קולחת. עוברים מדמות לדמות, וגם כאשר יש דמות פחות מעניינת ממשיכים מהר הלאה לדמות הבאה. הרבע האחרון של הספר כתוב מפיה של דמות אחת. לדעתי זהו החלק הטוב ביותר בספר, וחבל שלא היה ארוך יותר. חבל שלא התמקדה הסופרת, לעניות דעתי כמובן, בפחות דמויות שאותן הייתה מעמיקה ומעבה. כך או כך, הכתיבה עצמה מהוקצעת, לעתים קצת נוטה לארכנות או מתייפייפת, אבל זורמת, מנוקדת נקודות בוהקות של יופי. סגנון הכתיבה ובניית הסיפור (וגם הדמויות והאירועים) הזכירו לי את כתיבתו של אשכול נבו שאני מאוד אוהב. הספר הזה לא מגיע לרמה של אשכול נבו אבל מי שאוהב את אשכול נבו יהנה מספיק בשביל לסיים את הספר.
לסיכום, מבלי לגלות פרטי עלילה, אומר שזהו ספר קצר ועם זאת לתחושתי לא ערוך היטב, וחבל שלא היה ממוקד יותר במספר מצומצם של דמויות במקום ריבוי הדמויות הקיימות בו והכתיבה הקצרה על כל אחת מהן. אבל למרות כל זאת סיימתי את הספר די מהר (בסטנדרטים שלי) ואני ממליץ עליו.

















