ביקורת ספרותית על כנפיים מאת שלומית אשר
ספר בסדר

---

נועה קפאה מול האפרסקים הארוזים בקופסאות בסופר. לא יודעת אם לקחת קופסה שלמה או אפשר להוציא כמה. בתפזורת אין בעייה. עומדת נבוכה, דתיה בת 35 ובלי להרגיש מגיעות הדמעות. אין לה ניסיון חיים, רישיון נהיגה ועבודה. בעלה נתי עושה הכל. חשבונות, ענייני בנק, קניות, נוהג ואוסף את ילדיהם מהגן ובית הספר. היא מתחזקת את הבית ואם מסורה.
הוא איכפתי ואין ספק באהבתו אליה (כולל כינוי החיבה 'נוּש' האהוב עליה) וילדיהם. עובד ומפרנס ומצד שני, פדנט שיכול לשגע פילים. פריק של אוכל בריא (קטשופ? מתוקים? ביסלי?קולה? את יודעת כמה דרעק תעשייתי יש בזה? לא ולא). לא ילך יומיים רצופים באותו בגד מה שיוצר ערימות כביסה ענקיות, כאילו לא די בזו של שלושה ילדים שהבכור בערך בן 10. כשהיא מסתובבת בבית בטרנינג מסמורטט ונוח הוא מתחרפן.לא מכובד.
בכלל, הוא מסוגל להתפוצץ ולצאת בטריקת דלת מהדהדת ולשוב אחרי ש'ינקה את הראש'.
עד שאי אפשר יותר והם מתגרשים, לטוב ולרע. הילדים מחלקים את זמנם ביניהם.
נועה תופסת יוזמה ומתחילה להיבנות מחדש. מוציאה רישיון נהיגה ומוצאת עבודה. המצב הכספי מחייב. מתכתבת עם גרוש בשם מיקי, כותבת את הרהוריה בתיקיות במחשב- 'אנשים שהייתי רוצה להרוג/ קשיים של גרושה חד הורית/דברים מעצבנים שאמרו לי אחרי שהתגרשתי'. מגלה את היתרונות והחסרונות כגרושה בישוב קטן בו כולם מכירים את כולם. לישון באלכסון, לא לדאוג מדי לכביסה וניקיון, לנשנש וללבוש מה שבא לה.לא לחשבן לאף אחד. שקט ושלווה כמה ימים בשבוע כשהילדים אצלו. מצד שני הלבד יכול להעיק, הגעגועים לילדיה, תווית "הגרושה" וחוסר רצון לצאת מאזור הנוחות הביתי.
אממה, הבעייה בספר שתחילתו נראית מבטיחה למדי היא שכתיבתו לא ממש מצליחה להתרומם ולרתק, עובדתית וחדגונית למדי. לעתים על גבול המשמימה. הילדים, החברות וההורים וכמובן נשמות טובות המנסות לשדך לה. המשברים וההתחבטויות, השינוי המשמעותי בחייה אחרי הגירושין והצביטה בלב כאשר שנות שותפות מסתיימות בדקות ברבנות- מתוארים בסגנון שפשוט לא הצלחתי להתחבר אליו לאורך הספר.קל להזדהות עם נועה והאמת שלה ויש חלקים טובים אבל חסר התבלין שהופך ספר לטוב באמת.
היו רגעים שחשבתי להפסיק את הקריאה.
המחברת מביאה את עולמה כדתיה גרושה ואם לארבעה.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על כנפיים