ביקורת ספרותית על פרטיזן בתל אביב מאת ספיר רוזנבוים
ספר מעולה

---

את הפרטיזן מתל אביב פגשתי לראשונה בפייסבוק בקבוצות של כותבים ויוצרים. אט אט הקמפיין המריא והתחלתי לראות את הספר במקומות שונים ברשתות החברתיות, דבר שהגביר את סקרנותי באשר לתוכן הספר.
המפגש הווירטואלי הפך למפגש פנים אל פנים. פגשתי את הפרטיזן מתל-אביב מול דוכני "ספרי ניב", ערכנו היכרות הדדית והסכמנו שהדבר הנחמד ביותר ביריד הספרים הוא המפגש בין היוצרים, השיח המשותף על ספרים והחלפת חוויות אודות אספקטים שונים הקשורים בכתיבה ובשיווק. החלפנו כמובן בינינו את יצירותינו וכך נפגשנו פעם נוספת בכיכר רבין, "פרטיזן בתל-אביב" עם "הנשים של טרואל".
אני מכנה את ספיר רוזנבוים ה"פרטיזן מתל אביב", מאחר שהפרוזה הנפלאה שכתב מערבבת בין הביוגרפי לדמיוני. קראתי את הספר תוך מספר שעות והייתי מרותקת לעלילת הסיפור. הספר מרתק, מותח, מעלה מחשבות רבות על דילמות ערכיות והתנהגות אנושית וכן...יש בו גם סיפור אהבה וארוטיקה.
ספיר כותב סיפור שהוא כולו חיפוש עצמי, חיפוש אחר חיים משמעותיים. שלומי גיבור סיפורו, דור שני לשואה, נושא את משא צלקות גופם, נפשם וזיכרונותיהם של הוריו שאינם יכולים להשתחרר מעברם וממש כמו בעדותו של יהודה פוליקר בספרו "הצל שלי ואני", הוא מתאר את המשפחה שסוגרת עליו ריגשית ופסיכולוגית לעומת החופש המוחלט שהוא חווה בחייו החדשים בתל-אביב. במקביל לסיפורו של שלומי אנו מתוודעים לבטי שנישואיה כובלים וסוגרים עליה עד שמצטלבות דרכיהם.
הספר כתוב כרומן המתאר את חיי הצעירים התל-אביבים בשנות התשעים, המשוחררים ממחויבויות ונהנים מהרגע, מפלירטים, דייטים, סטוצים תוך כמיהה עצומה לאהבת אמת יציבה וקשר זוגי איתן. החופש שהם מתארים הוא במידה רבה חופש שיקרי. הצעירים אינם מתנתקים לגמרי מהכבלים המשפחתיים. התקשורת עם ההורים בעייתית, קשה, מלווה במטענים לא פשוטים, למרות ניסיונות ההתנתקות, החיבור המשפחתי בסופו של דבר מנצח שכשהוא טומן בחובו מערכת שלמה של ייסורי נפש ונקיפות מצפון של בני דור שלם אשר לא יכלו לעזור להוריהם בשעותיהם הקשות כשהזיכרונות הרחוקים מהשואה הופכים להיות מוחשיים בחיי היום יום שלהם.
הקטבים בין הכבלים הרגשיים לבין החופש המוחלט ממחישים מה הגיבור בסיפור עובר.
להלן שתי דוגמאות בדיאלוגים הבאים:
לשאלתו של שלומי מדוע האבא לא מספר על הקושי שהיה שם ורק מספר סיפורי גבורה, עונה האב:
"זה בגלל שזה היה עולם אחר. היום אנשים ישפטו את מה שהיה שם לא נכון. בגלל זה גם לא סיפרתי לך, היית קטן מדי מכדי להבין".
לעומת תשובה זו שמכילה הסתרה ושתיקה, אנו פוגשים את צעקתו של שלומי בתל אביב: " אני גר בתל אביב! אני חופשי ומאושר!"
דמותו של שלומי היא דמות ערכית, בחור טוב, איכפתי, מתנדב, עוזר לזולת ומתמודד עם קבלת החלטות בהתמודדות עם דילמה מוסרית לא פשוטה. דילמה שההתמודדות אתה לא שיחררה אותו בסופו של דבר מכבליו. דילמה שרק ערכי מוסר ברורים, חוק והגנה על הפרט יכולים לתת את המענה.
בין המותר והאסור, בין הראוי והבלתי ראוי יש לפעמים תחום אפור ומבלבל מבחינת נורמות התנהגות. לכך קוראים בשפה אזרחית: אתיקה. מניחה שתבינו כוונתי לאחר שתקראו את הסיפור.
ממליצה מאוד לקרא את הספר, הנאה מובטחת. ממליצה עוד יותר להזמין את ספיר להרצאה ולשמוע ממקור ראשון מי זה ספיר שבסיפור ומי זה שלומי במציאות ?
תודה לספיר שאיפשר לי הצצה לתוך עולמו, מחשבותיו, התחבטויותיו שכל כך אופיינים לבני הדור השני של שואה.

» ביקורות נוספות של זהבה חן-טוריאל
» ביקורות נוספות על פרטיזן בתל אביב