ביקורת ספרותית על המטרה מקדשת מאת יריב ענבר
ספר לא משהו

---

לא ברמת 'הסדק' ממנו נהניתי.
פקס מתקבל בלשכת ראש הממשלה עם אולטימטום- להסכים לעסקת שחרור אסירים מול חמאס בתמורה לחייל חטוף עד מועד נתון וָלא- ייחשף סוכן בכיר במדינה ערבית הפועל למען ישראל.
השעון מתקתק (הפרקים בנויים כספירה לאחור לפי השעות שנותרו לפקיעת האולטימטום) וצריך לקבל החלטה- מה עושים? האם להסכים ולמעשה להיכנע לאיום ולעוד עסקת שבויים (נרמזת בבירור עסקת שליט) בנוסח 'ושבו בנים לגבולם' וזכייה באהדה ציבורית או לסרב ו'לשרוף' סוכן רב ערך? האם עיסקאות כאלה מוצדקות בכלל?
ברקע טינה בין ראש הממשלה ושר הביטחון, פעילות בארץ ואירופה של השב"כ והמוסד, ישיבות מטה בקבינט המדיני-צבאי הבכיר, קודים כמו 'אכדיה' למדינת האויב, קצין ביון בכיר - אורי, המועמד למשרה בחו"ל והעלאה בדרגה ובעיותיו עם רעייתו. נסיון ההתחקות אחרי האדם ששלח את הפקס ויודע על הנכס המודיעיני. דמויות נוספות מעורבות בהן המפעיל מוסא ומעין יועץ סתרים לראש הממשלה.
אבל גם טונות ברברת לא נחוצה כולל תיון הארל גריי שרוה"מ מועך בצלחת, צבע הכורסאות בביתו ולשכתו וסוג מכוניתו של אורי, חצי ליטר הבירה שהזמין מוסא ותסרוקתה של דגנית, אשת השב"כ ותקצר היריעה. סגנון נאיבי לעתים עד גיחוך. יש טוויסט בסוף אבל הדרך רצופה בקשקשת. נקרא מהר תוך דילוגים פה ושם.
בקיצור, ממש לא חייבים.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על המטרה מקדשת