הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 ביוני, 2020
ע"י dina
ע"י dina
אלה וג'ון בני השמונים, הם זוג נשוי יותר משישים שנה. לה יש סרטן, ולו יש אלצהיימר מתקדם, רגעי הבהירות והרגעים העכורים שולטים בו באופן שווה. אלה תיארה יפה את מצבם:
"חוץ מהעובדה שאני מתפרקת וג'ון בקושי זוכר איך קוראים לו. שנינו ביחד יוצרים אחד שלם". (עמ' 16)
אחרי תקופה ארוכה של ביקורים תכופים אצל הרופאים, והשגחה מוגברת מצד שני ילדיהם סינדי וקווין החליטו השניים כי הם רוצים לעשות עוד מסע אחד אחרון בקרוואן נופש שלהם. הקרוואן שהיה להם בן לוויה נאמן, אתו עשו הרבה מסעות במשך השנים. עם ילדיהם כשהיו קטנים, וגם עם חבריהם הטובים ג'יי ג'יי ודון. אף שילדיהם מנסים להניא אותם מהרעיון שנראה להם מטורף, עולים השניים על הקרוואן, עוזבים את ביתם שבדטרויט, מישיגן- ויוצאים לדרך. הם עולים על כביש 66 ומתחילים את מסעם שאמור להסתיים בדיסנילנד. כל פרק נושא את שם המדינה שהזוג מגיע אליה. בערבים כשהם עוצרים לחניית לילה, לאחר שאכלו ארוחת ערב, ועד שילכו לישון, מוציאים השניים את מקרן השקופיות, ובזמן שג'ון מארגן את המקרן (לא תמיד הוא זוכר מה לעשות עם חוטי החשמל ולאן לחבר אותם) ואלה מארגנת לשניהם קוקטייל (שלה בליווי הכדורים שהיא נוטלת) וזה לא רצוי, כן, היא יודעת, אבל כל המסע הזה הוא מסע חוצה גבולות, ולא רק גבולות מדיניתיים. הרבה גבולות נחצים פה במסע הזה שהוא מאוד על הקצה. הלילות האלה של השקופיות יוצרים עניין וסקרנות בקרב האנשים שבחניון הקרוואנים ולא פעם מצאו עצמם אלה וג'ון יושבים וצופים בחברת אנשים שספק אם היו מתחברים איתם בתנאים שונים. כמו חבורת המקועקעים שהצטרפה אליהם בליווי שתי שישיות בירה, והעבירו ביחד ערב מהנה של העלאת זכרונות, שתייה, וצחוק.
"זה כמו לצפות בטלוויזיה, רק שהתוכנית היא החיים שלך". (עמ' 221)
לפעמים נתקלו בצדדים פחות נעימים של המין האנושי , אבל היה גם ההפך
.
"לפעמים העולם הרבה יותר קל להבנה כשאנשים נוהגים ברוע לב, את יודעת מה את צריכה לעשות כשזה קורה. מחווה קטנה של טוב לב היא עניין אחר לגמרי". (עמ' 142)
הספר הוא לא רק ספר מסע פיזי. הוא גם ספר מסע חיים רוחבי, והוא עובר בכל תחנות החיים. הורות, זקנה, בגידת הגוף, אובדן החברים. כמו שאלה אומרת: זה לא רק החברים שמתים, תחושת האובדן היא לא רק על אותו אדם שמת. זה מות הנעורים שלך, מות הכיף, שיחות נעימות, סופי שבוע ארוכים.
הסיפור הזה, לא רק שהוא כתוב יפה וגרם לי במיידית להתאהב באלה וג'ון, הוא קודם כל מרגש, מאוד מרגש. אופן בניית הדמויות- והיכולת הזו של סופר ליצור דמות של קשיש שתיקרא אותנטית- זו בעיניי תכונה מופלאה. יש בו בספר הזה הכל. הוא עבר אצלי על כל מנעד הרגשות. הוא מצחיק, הוא עצוב, הוא מרגש, הוא מלא בתובנות על החיים, והוא פשוט ספר שמרחיב את הלב וגרם לי לעצור ולחשוב הרבה.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
dina
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה יעל.
אירית, את צודקת. יש תובנות שמבינים אותן אחרת בגיל מתקדם יותר. |
|
אירית פריד
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
דינה, משפט אדיר שרק בשבילו שווה להיחשף לרומן הזה - "חוץ מהעובדה שאני מתפרקת וג'ון בקושי זוכר איך קוראים לו, שנינו ביחד יוצרים אחד שלם".
ואולי משום ששתינו בסביבות אותו הגיל,(אני קצת יותר מבוגרת, חחחחה ) זה יכול לדבר גם אלי... לצעירים שבינינו- לא בטוח . תודה ויום נפלא . |
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת טובה. את הספר כנראה לא אקרא למרות ההמלצה המשכנעת.
|
|
dina
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אברש ואברהם, תודה לכם על המילים הטובות!
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מתכוון לכל מילה דינה יקרה!
מקווה להגיע גם אליו מתישהו. כנראה אצטרך לפתוח רשימה חדשה שמבוססת על ההמלצות שלך בלבד... :) ומסכים עם כל מה שאמר כאן אברהם. |
|
אברהם
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
כך כותבים סקירה.
ללא הקדמות מיותרות, ישר ולעניין. (הלוואי עלי) ציטוטים יפים ומשלימים להבנת העלילה. סקירה נהדרת עד מאוד. |
|
dina
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
הו!! תודה לך אברש, חיממת את לבי. והמשפט היפה הוא מהספר, משפטה של אלה. ממליצה לך מאוד על הספר, הוא מקסים.
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
איזו סקירה נהדרת.
"זה לא רק החברים שמתים, תחושת האובדן היא לא רק על אותו אדם שמת. זה מות הנעורים שלך, מות הכיף, שיחות נעימות, סופי שבוע ארוכים". כמה נוגע ללב ומדויק. איך זה שכל סקירה שלך עושה גם לי חשק לקרוא את הספר שקראת? :) תודה דינה. |
|
dina
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
זה באסה בריבוע.
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אלצהיימר וסרטן? איזה כיף של חיים.
|
|
dina
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה ראובן
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
סקירה יפה.
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת