ביקורת ספרותית על קרוואן בשניים מאת מייקל זדוריאן

---

"אני אומרת שאם אהבה היא מה שמחבר בינינו בחיינו, למה היא לא יכולה עדיין לחבר בינינו איכשהו, לשמור אותנו יחד, אחרי מותנו?"

אלה וג'ון נשואים באושר מעל שישים שנה. שניהם חולים. אלה חולה בסרטן מתקדם וג'ון סובל מאלצהיימר. הם מאסו בהשגחתם של ילדיהם והרופאים ורוצים לצאת למסע אחד אחרון בקרוואן הישן שלהם. הם יוצאים בחשאי מביתם בדטרויט ויוצאים למסע שלהם כשהיעד הסופי הוא מבט על האוקיינוס וביקור בדיסנילנד.

המסע של אלה וג'ון הוא מסע בנבכי חייהם. לכל האורך הם נזכרים במסעות שערכו עם ילדיהם וחבריהם, מקומות שביקרו, כביש 66 המיתולוגי בו הם עושים את חלקו של המסע האחרון, זכרונות מרגעי היכרותם ומשנים אחרונות בהם כבר חלו ולא נסעו עוד.

לאורך המסע הם חווים חוויות חדשות חלקן מצחיקות חלקן מפחידות. אלה מתמודדת עם כאבי הסרטן הנוראיים ומתמודדת לא פחות עם השיכחה שעוטפת את ג'ון ומתנחמת ברגעי הצלילות שלו.

הומור ואירוניה מלווים את סיפור מסעם של הזוג ולצד אלה יש הרבה כאב ועצב בסיפור.

בין לבין נמצאים גם ילדיהם הדואגים. אפשר להבין את דאגתם להוריהם הקשישים והחולים ויחד עם זאת קשה שלא להעריך את נחרצותם של הזוג שלא לתת עוד לאחרים להחליט מה טוב עבורם ולהמשיך במסע האחרון של חייהם. ולנו, הקוראים של הספר היפה הזה זהו מסר ברור שלעיתים מוטב לנו לתת להורינו המבוגרים להחליט בעצמם על עצמם, הם יודעים היטב מה טוב עבורם.

זה סיפור על חיים יחד, הקרבה, הכלה, הבנה, אכזריותה של הזיקנה ובעיקר אהבה. אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה גם ברגעים הקשים ביותר, אהבה שנמשכת עד הרגע האחרון.

הספר כתוב בצורה קולחת ועליי לציין לשבח את התרגום המצוין והמדויק שבספר.

קחו לכם סופשבוע רגוע, הכינו ממחטות והתחילו לקרוא. הוא יישאר טבוע בכם הרבה אחרי שיתייבשו הדמעות וייסגר העמוד האחרון.

» ביקורות נוספות של avigailpc
» ביקורות נוספות על קרוואן בשניים