ביקורת ספרותית על וידוייו של ג'וזף בייס - ספריה לעם #247 מאת דן ג'ייקובסון
ספר טוב

---

ספר מטלטל.
ג'וזף בייס חי במדינה טוטליטרית, הנשלטת על ידי שתי יחידות עיקריות: מנגנון השילטון והמפלגה. לא הצלחתי למצוא האם מדובר במזרח גרמניה, בגרמניה הנאצית, או שלטון טוטליטרי אחר. עיקרון השליטה הוא "הפרד ומשול". האזרח נתון למעקב מתמיד והשלטון מקבל בברכה כל הלשנה ו"נאמנות יתר" הנובעת ממניעים של קידום או חיסול חשבונות.
במשטר זה גדל גיבור העלילה, ג'וזף בייס. אדם שפיתח מנגנון שרידות חסר מצפון. נער ממשפחה שלטת מתוודה לפניו מתוך אמון מלא בו כי הוא שונא מנהיג רודן, חסר עכבות ואכזר ש.. משמש מאהב לאמו האלמנה, שג'וזף הוא שומר הראש שלה. בתמורה למתן האמון, ג'וזף מזהה היכן הפרוסה מרוחה, ומדווח למאהב על ה"מזימה" של הנער. ג'וזף מקבל מטלה ראשונית ליצור "תאונה" של נפילה מצוק, ובשכר זה הוא הופך לסגנו של המנהיג.
אכן "על דאטפט יטופוך..".
ג'וזף בעל אישיות פסיכולוגית מיוחדת. חרדתי, חסר בטחון, ו.. בעל רגשות וערכים משפחתיים. ועדיין, הוא יודע להפריד בין הערכים לתועלתו הפרטית. אם גיסו מתוודה לפניו על מאהבת שיש לו ילדים ממנה, ושהוא מתכוון לנטוש את אחותו לטובת האחרת, הוא לא נוקף אצבע אבל סוגר את החשבון בהמשך.
מין רובוטיקה צינית.
המוזר הוא שאין לו תוכנית סדורה ויעד לאן להתקדם, אלא, בכל מצב הוא בוחן, כמו מטפס הרים, את "שיפוע השרידות" הרצוי לו ופועל לפיו.
לכאורה , אין הדבר נוגע לנו, אך אם נקטין את המסגרת הטוטליטרית, לדמוקרטיה "נאורה", נגלה אנשים שפועלים בדגמים כאלו , לא רק בפוליטיקה, אלא בכלכלה ובמסגרות אחרות. איני בטוח כי הנזקים שהם גרמו או גורמים בטלים בשישים, לעתים בענן של עשייה אמתית או מדומה.
ועדיין אני מאמין בשיר של טשרניחובסקי " שחקי שחקי על החלומות זה אני החולם שח, שחקי כי באדם אאמין כי עודני מאמין בך..".

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על וידוייו של ג'וזף בייס - ספריה לעם #247