ביקורת ספרותית על פרידה מאמא אגם - נעורים בקצה העולם מאת יאנג נאמו ארצ'ה
ספר מעולה

---

על חיבתי הרבה לתרבויות ולהיסטוריה של המזרח כבר התוודיתי כאן. מכיוון שכך, כל הנושא האנתרופולוגי מעניין אותי במיוחד וזה בדיוק הנושא בו עוסק ספרה של כריסטין מאתייה. אבל בואו נתחיל בהתחלה.

לפני שנה יצאתי לטיול מקיף בסין אחרי שנים רבות שלא הייתי שם. אחד משיאי הטיול היה מבחינתי הביקור בליג'יאנג שבחבל יונאן, על גבול טיבט. מי שחי באזור הם בני שבט הנאשי, אחד מ-55 מיעוטים אתניים המוכרים על ידי ממשלת סין. מה שמאפיין את בני שבט הנאשי זו העובדה שהחברה היא חברה מטריארכלית, כלומר היא נשלטת על ידי נשים. האשה מנהלת וקובעות הכל. היא קובעת עם מי היא תחיה, הילדים הם שלה ולגבר אין כל חזקה עליהם ולאחר הסקס הגבר הולך או נשאר על פי רצון האשה.מוסד הנישואין אינו קיים שם בכלל.

לא רחוק משם חי שבט נוסף: שבט המוסו. שבט המוסו (שגם הוא מטריארכלי) אינו מוכר על ידי הסינים כמיעוט רשמי עקב מספר הנמוך, סך הכל כ-30 אלף איש. מבחינה רשמית משייך אותם הממשל לשבט הנאשי למרות שהם שבטים שונים. מעמד האשה בקרב שבט המוסו, דומה לחלוטין לזה של שבט הנאשי.

כריסטין מאתייה מספרת לנו את סיפורו של שבט המוסו באמצעות סיפורה האישי של יאנג נאמו ארצ'ה שעזבה את השבט בצעירותה, נסעה לבייג'ינג בירת סין ולמדה שם כדי להגשים את חלומה להיות זמרת. לא רק הסיפור האישי שלה מרתק אלא כל תיאור הווי החיים של בני המוסו.

בעייני אחת מנקודות השיא בספר היא טקס הבגרות שעורכים בשבט למתבגרות הצעירות לאחר שהן מקבלות את המחזור. כחלק מהטקס כלת השמחה מסירה את בגדיה ונעמדת בעירום מול כל בני משפחתה. יאנד נאמו ארצ'ה מספרת כיצד התרגשה לקראת המעמד הזה וכמה שמחה לעשות זאת, דבר שאנו עם דרך החשיבה המערבית שלנו לא יכולים לשפוט כמובן.

אם עלי לבחור נקודת שיא נוספת בספר, תהיה זו הגעתה של ארצ'ה הצעירה בפעם הראשונה לעיר (בייג'ינג) אחרי שכל חייה עברו עליה בכפר.

אני חייב לצין כי תיאור חייה בשבט הרגיזו וקוממו רבים מחבריה לאותה קבוצה האתנית וחלקם מנסים לטעון שהיא איננה שייכת למעשה למיעוט המוסו בכלל.

אני לא אוהב להשתמש בביטוי ספר חובה מכיוון שאין דבר כזה לדעתי אך אומר כי כל מי שמתעניין בתרבויות אחרות, ימצא בספר הזה ענין רב.

בהזדמנות זו אאחל לכולנו חג שמח עד כמה שאפשר בימים אלו ושיהיה לנו אביב בלב.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על פרידה מאמא אגם - נעורים בקצה העולם