“על חיבתי הרבה לתרבויות ולהיסטוריה של המזרח כבר התוודיתי כאן. מכיוון שכך, כל הנושא האנתרופולוגי מעניין אותי במיוחד וזה בדיוק הנושא בו עוסק ספרה של כריסטין מאתייה. אבל בואו נתחיל בהתחלה.

לפני שנה יצאתי לטיול מקיף בסין אחרי שנים רבות שלא הייתי שם. אחד משיאי הטיול היה מבחינתי הביקור בליג'יאנג שבחבל יונאן, על גבול טיבט. מי שחי באזור הם בני שבט הנאשי, אחד מ-55 מיעוטים אתניים המוכרים על ידי ממשלת סין. מה שמאפיין את בני שבט הנאשי זו העובדה שהחברה היא חברה מטריארכלית, כלומר היא נשלטת על ידי נשים. האשה מנהלת וקובעות הכל. היא קובעת עם מי היא תחיה, הילדים הם שלה ולגבר אין כל חזקה עליהם ולאחר הסקס הגבר הולך או נשאר על פי רצון האשה.מוסד הנישואין אינו קיים שם בכלל.

לא רחוק משם חי שבט נוסף: שבט המוסו. שבט המוסו (שגם הוא מטריארכלי) אינו מוכר על ידי הסינים כמיעוט רשמי עקב מספר הנמוך, סך הכל כ-30 אלף איש. מבחינה רשמית משייך אותם הממשל לשבט הנאשי למרות שהם שבטים שונים. מעמד האשה בקרב שבט המוסו, דומה לחלוטין לזה של שבט הנאשי.

כריסטין מאתייה מספרת לנו את סיפורו של שבט המוסו באמצעות סיפורה האישי של יאנג נאמו ארצ'ה שעזבה את השבט בצעירותה, נסעה לבייג'ינג בירת סין ולמדה שם כדי להגשים את חלומה להיות זמרת. לא רק הסיפור האישי שלה מרתק אלא כל תיאור הווי החיים של בני המוסו.

בעייני אחת מנקודות השיא בספר היא טקס הבגרות שעורכים בשבט למתבגרות הצעירות לאחר שהן מקבלות את המחזור. כחלק מהטקס כלת השמחה מסירה את בגדיה ונעמדת בעירום מול כל בני משפחתה. יאנד נאמו ארצ'ה מספרת כיצד התרגשה לקראת המעמד הזה וכמה שמחה לעשות זאת, דבר שאנו עם דרך החשיבה המערבית שלנו לא יכולים לשפוט כמובן.

אם עלי לבחור נקודת שיא נוספת בספר, תהיה זו הגעתה של ארצ'ה הצעירה בפעם הראשונה לעיר (בייג'ינג) אחרי שכל חייה עברו עליה בכפר.

אני חייב לצין כי תיאור חייה בשבט הרגיזו וקוממו רבים מחבריה לאותה קבוצה האתנית וחלקם מנסים לטעון שהיא איננה שייכת למעשה למיעוט המוסו בכלל.

אני לא אוהב להשתמש בביטוי ספר חובה מכיוון שאין דבר כזה לדעתי אך אומר כי כל מי שמתעניין בתרבויות אחרות, ימצא בספר הזה ענין רב.

בהזדמנות זו אאחל לכולנו חג שמח עד כמה שאפשר בימים אלו ושיהיה לנו אביב בלב.”

“ספר אוטוביוגרפי מרתק על ילדות בחבל יונן בדרום סין של נערה משבט מוסו המטריכאלי (שבו אין את מושג "נישואין" או "בעל" והנערה מחליטה עם מי תעשה אהבה)
ילדה שחיה יותר בהרים עם הבקר מאשר בשטי האורז של השבט ליד אגם לוגו, נשלחת לתחרות שירה ומצליחה לצאת ללימודים לעולם הגדול.
ההבדלים הגדולים בין אנשי הכבר לאנשי העיר לא מונעים ממנה להגיע רחוק ולייצג את תרבותה המואיימת להעלם.

מרתק מאד!

אלון”

“ספר מעולה למי שאוהב לקרוא על תרבויות נדחות.
קשה להאמין שבזמנים שלנו יש עדיין מקומות בעולם שהחיים בהם לא מושפעים על ידי הציויליזציה המערבית. בני המוסו "נתגלו" לעולם הגדול באמצע שנות ה-70 של המאה ה- 20. הסיבה העיקרית לכך טמונה במיקום בעייתי של מושבם - גבוה בהרים, כאשר הדרך לשם צרה קשה ומפותלת. יחידים הצליחו להגיע אליהם, גם בני המוסו עצמם כמעט ולא ירדו מן ההרים כדי לפגוש בני תרבות אחרת.
המחברת מתארת באהבה ובגעגועים חיים מעולם אחר שהשאירה מאחור, אך לא שכחה. היא מתארת גם את דרכה אל העולם הגדול, שהצליחה לסלול הודות לכשרונותיה ולמרות הפערים התרבותיים ההשכלתיים והכלכליים שנאלצה לסגור.”

“מבחינה ספרותית-פרוזאית, הספר לא בין הטובים שקראתי.
הפן המרתק של הספר הוא הפן האנתרופולגי; המפגש עם תרבות אחרת, ייחודית - בני המוסו אשר אליהם משתייכת יאנג ארצ'ה נאמו.
חייהם של בני המוסו - אשר נאבקים על קיום כלאום נפרד מול השלטון הסיני - מאופיינים בחיי משפחה יוצאי דופן, שבהם ראש המשפחה (ה'דאבו') היא האישה המבוגרת ביותר.
אין במשפחות גברים-אבות, והמושג "אבא" לא קיים בשפת בני המוסו, משום שמוסד הנישואין לא קיים אצלם.
בני המוסו סוגדים לאלות, והטבע אצלם מבוסס על כל מה שנקבי בבסיסו, ולא על מה שזכרי.

הסיפור האישי של יאנג ארצ'ה נאמו יוצא דופן בתוך התרבות והמסורת של בני המוסו, וגם בזכותה התרבות שלהם הצליחה לפרוץ למודעות העולמית.”