ביקורת ספרותית על Spandau : the secret diaries מאת Albert Speer
ספר מעולה

---

בתפקידו כשר החימוש של גרמניה של היטלר ארגן וניהל אלברט שפר מכונת מלחמה תעשייתית באופן היעיל ביותר. בעזרתם של שני מיליון עובדי כפייה ועם אסירים ממחנות ריכוז, הוא שמר על עלייה בתפוקת המלחמה הגרמנית עד 1945. שפר מונה לשר החימוש לאחר מותו של פריץ טודט בהתרסקות מטוס ב-8 לינואר 1942 וזוהי נקודת הזמן ממנה מתחילה אשמתו, עבור ההליכים המשפטיים בנירנברג. יכול מאד להיות שהמלחמה היתה מסתיימת מוקדם יותר אילולא היה המנהיג מאחורי לוח הזמנים של הייצור.
בנירנברג הואשם בפשעים נגד האנושות ונשפט לתקופת מאסר של 20 שנה. תקופת מאסרו ובעקר ניסיונו להתמודד עם האשמה הם הנושאים של ספר מרתק זה.

כשנכנס שפר לכלא שפנדאו לא היה לו למה לצפות, מלבד 7000 ימים של חד גוניות. היה עליו, מן הסתם, לפתח שיטה באמצעותה יוכל להלחם בפסיכוזות המאסר, מתודה ש"תעזור לי לשכנע את עצמי שהרע אינו נורא כל כך... שבמצב טמונים יתרונות רבים." מאמציו לשימור שפיותו ומידה מסויימת של סדר והמשכיות בחייו מרתקים. שפר ארגן את חיי הכלא שלו בכל המישורים: את ההיבט המוסרי בקבלת האשמה, את הנפשי בדחיית תקוות לשחרור מוקדם ובהיבט המעשי ע"י תכנון כל שגרה ועניינים טריוויאלים של חיי היום-יום.
"ארגון הריקנות", זהו הכינוי שהעניק לארגון שגרתו היומית. שפר השקיע עצמו טוטאלית בעבודה בחצר בית הכלא, בנה טרסות משוכללות, שבילי הליכה ואף בריכה מאמבטיה מושלכת. על אף שהעבודה בחצר גרמה לו להרגיש חיוני, בריא ורענן, בשנתו החמישית בשפנדאו התחיל שפר לתהות שמא הזמן שבילה בעבודה בגינה לא הפך לאובססיה. "אם אתמיד בגננות יכול מאד להיות שאהפוך לגנן, אינטלקטואלית וספיריטואלית."

במקום לצעוד בחוסר מעש סביב לחצר הכלא, ומתוך שעמום מוחלט ורצון לשמור על עירנות מנטלית, החליט שפר לטייל סביב לעולם. ב-1954 היו מאחוריו שמונה שנות עיצוב מחודש של החצר של שפנדאו. טיולו הראשון הוביל אותו אל בית משפחתו בהיידלברג, 626 ק"מ. ביומנו כתב שפר: "פרוייקט זה הוא... מאבק נגד השעמום האין-סופי; אך זהו גם ביטוי של שארית התשוקה שבי לפעילות." פרוייקט ההליכה התגבש למימדים בלתי-צפויים: מהיילדברג המשיך שפר למזרח אירופה, לאיסטנבול, חצה את אפגניסטן לתוך הודו, דרך סין (בייג'ינג) ורוסיה (ולדיווסטוק) כל הדרך במיצר ברינג- אותו חצה- והמשיך דרומה עד לחופיה המערביים של צפון אמריקה- הוא צעד מאלסקה, דרך ונקובר עד ללוס אנג'לס; הוא חצה את הגבול המקסיקני, לדעתו, במקסיקלי קליפורניה. טיולו הסתיים 12 שנים לאחר שהחל. בשבוע האחרון לשהותו בכלא שלח גלויה לחבר, בה בקש שיאספו אותו בנקודה מסויימת 30 ק"מ מערב לגוואדלחרה, מקסיקו. ביומניו הוא מסכם את המרחק שהלך: 32,000+ ק"מ (אך בהתבסס על הליכות שצעד לפני 1954 יכול מאד להיות שצעד יותר מ45,000 ק"מ), מספיק בשביל להקיף את העולם לאורך קו המשווה כמעט פעמיים. ההליכה מסתיימת מספר ימים לפני שהוא מסיים למלא את עונשו, אך הוא מספיק לצעוד 200 ק"מ נוספים טרם יום שחרורו. כדי להכין עצמו מנטלית קרא מראש על כל אתר לקראתו (או בו) 'יטייל', ואז, בעודו חוצה את האתר, דמיין את הנוף, את מזג האוויר, האבק, ולמרות שאינו מציין זאת ביומנו- יכול להיות שאף חשב על האנשים ש'יפגוש' בדרך.

השומרים התפצלו למשמרות חודשיות לפי מנהל הכלא/אומה, בסה"כ 4: רוסית, צרפתית, בריטית ואמריקאית. בימיו המוקדמים בשפנדאו סטר לו שומר שנשא שם ליטאי ולבש מדים רוסיים. שפר, בנימוס צבאי, אינו מדווח על המקרה אבל מבין מיד מה קורה ואומר לשומר ש"..אתה ליטאי ואני מבין שכנראה אבדת את משפחתך, לא אדווח עליך הפעם אך לשומרים אסור להכות את האסירים..." הוא מבחין בכך שבמהלך משפטי נירנברג (וטרם המעבר לשפנדאו) לחיילים האפרו-אמריקאים ששמרו עליו "לא היתה שנאה בעיניים"; הוא משער שהסבה לכך מבוססת על העובדה שהם עצמם זכו ליחס מגונה רוב חייהם.

שפר קרא רבות, ובשמחה, והשתמש בנייר שהוברח פנימה ע"י סוהרים ידידותיים כדי לנהל יומן ולכתוב את זכרונותיו, מה שלימים הפך לספרו המפורסם 'בתוככי הרייך השלישי'. היה לו גם זמן בשפע להתרפק במחשבות על העבר. זכרונותיו מאדולף היטלר מעניינים וחושפניים. הוא לא זכר את הפיהרר כדיקטטור משתולל וחסר שליטה אלא כאדם מרתק ומקסים בעל "אישיות סמכותנית שלעתים קרובות נימק את טיעוניו על בסיס הגיון משכנע." הוא היה הראשון לסתור את הדיווחים באשר לאישיותו של היטלר מול חבריו לכלא וגם מול הלך המחשבה הפופולרי ששלט במדיה בשנות ה-50. שפר מצהיר (5/6/1960) שהיטלר היה "גאון חובבני"; ב-5 לאפריל, 1965, הוא כותב שרק שני מושגים יכולים לכלול את מאפייני אופיו והם המכנה המשותף של היבטים מנוגדים רבים: "אטימות וחוסר יושרה".

בשנים הראשונות לא פגש שפר את ילדיו אך הם התחילו לבקר בסביבות גיל הנעורים. לרעייתו ולו היה מעט לומר אחד לשני בביקור החד שנתי- כל הביקורים היו מפוקחים בהקפדה, חוץ מאחד בו בקר אותו בנו והוא הצליח לגעת בידו.

הומור חודר פה ושם בין הנסיבות של הספר בהזדמנויות שונות לאורך שנות תקופת המאסר עם או כלפי אסירים אחרים (בסה"כ היו שבעה אסירים ממשפטי נירנברג המרכזיים).
בנירנברג שפר קבל אחריות על פשעים שבוצעו ע"י הרייך השלישי ולתחושתו בית הדין התנהל בהגינות. אך בעודו נמוג בשפנדאו התקשה לקבל את גזר הדין. בשנתו ה-19 במאסר, שפר לא הבחין בהבדלים בין הטוב לרע, במיוחד כששם לב שהאומות שדנו אותו לאשמה בצעו מה שלתפיסתו היו פשעים נגד הצדק והאנושות. שיקול הדעת שלו לאורך עשרים שנה בנוגע לאשמתו המוסרית מסקרן, בלשון המעטה.
הכרוניקה של שפר בהחלט מורכבת ועשירה יותר מיומן פשוט המתאר את שגרת יומו של אסיר.

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על Spandau : the secret diaries