ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 31 במרץ, 2020
ע"י קורא כמעט הכול
ע"י קורא כמעט הכול
בתקופה בה חרותנו נגזלת מאיתנו אט אט (עזבו בצדק או לא, לא אכנס לזה- למרות שיש לי המון להגיד), מה יותר נכון מלקרוא עוד דיסטופיה של מרגרט אטווד. בכל התקופה האחרונה ואיך שהיא מתגלגלת, אני מרגיש שאני נמצא בעלילה שהמכשפה אטווד יכלה לטוות. בין כל הודעות ההומור, המצוינות יש לומר, אחת הצחיקה אותי מאוד זה הלך בערך ככה "האם לשדרג את הטלפון, או לחכות שזה יהיה ליגיטמי לבזוז..." הרחובות רקים, שוטרים מנסים לתפוס גולש גלים עם שני סאגווי כאלה ומסוק, מרדף אחרי רוכב אופניים בודד בפארק הירקון, והבית משתגע. תגידו לי שזה לא נשמע כמו דיסטופיה של מלכת הדיסטופיות... אז ראשית אאחל שהעקומה תשתטח שאנשים ישמרו על ריחוק, הכלכלה תשתקם, ובעלי העסקים הקטים קודם. ועכשיו, כשאני כותב שורות אלה, מצטרף מזג אוויר סוף עולמי שכזה בישוב המדברי בו אני גר, בד"כ ישוב די מנומנם... ובימים אלה, פשוט דממה, שממה, ושיחי tumbleweed זה הדבר היחיד שחסר ברחוב.
הספר מתחיל טוב. זוג צעיר חי במכונית אחרי שמשבר כלכלי (אפילו פחות משמעותי ממה שקורה עכשיו בעולם) גורם לשניהם למצוא עצמם מחוסרי עבודה, בלי יכולת להחזיר את המשכנתא, או למצוא עבודה. אז הם גרים באוטו, ומתגלגלים ממגרש חניה אחד למשנהו, בעוד כנופיות בוזזים מסתובבים ברחובות. שרמיין, עובדת בתור מלצרית במקום שידע ימים טובים יותר בתקופת השגשוג, וסטאן, הוא לכאורה מחפש עבודה. חיים מגיעלים אפשר ממש להריח את פנים ההונדה סיוויק שלהם מהתאורים של אטווד, עד שיום אחד....
שרמיין רואה פרסומת בטלביזיה, שמזמינה אנשים בדיוק כמותם, כאלה שאיבדו הכול, להצטרף לפרויקט, עם הכשרה מקצועית, בית, קהילה... היא משכנעת את סטאן הם נגישים ומתקבלים.
והדיל הוא כזה (זה לא ממש ספוילר זה נראה כתוב ב"מאחורה") הפרויקט זה קהילה חצי מהאנשים בכלא, למשך חודש, והחצי השני אזרחים- עובדים בכל מיני עבודות, שמכלכלים ותומכים בכלא. ואחרי חודש מתחליפים. הבית שלך הוא שלך לחודש, בחודש האחר הוא של אנשים אחרים.. רעיון כלכלי שכזה תעסוקה לכולם, והצמחת הכלכלה חזרה אחרי משבר הקורונה, אופס לא קורנה, אחרי המשבר.
החוק הכי חשוב בקהילות אלה... איסור מוחלט של מפגש בין אנשים שחולקים בית.
מיותר לציין שאיכשהו שרמיין וסטאן מפרים את האיסור והעסק מסתבך.
ועכשיו לחלק המבעס. לצערי הספר היה בכמה רמות פחות טוב מספרים אחרים של אטווד, הרעיון לא ממש משכנע, וגם מה שהיא עושה ממנו, לא משהו, וגם השאלות הפילוסופיות שהוא מעלה הם די שיטחיות ו lame (מה תרגום לזה? דל? דלוח)... אני לא יודע אם אני יכול לומר שמדובר ברעיון גדול שהיה לו פוטנציאל שאטווד לא ממצה אני חושב שהמצב הפוך. הרעיון דל, ואטווד ממצה ממנו כל מה שכישרונה המהים מצליח למצות... רק שאין הרבה בשר ברעיון.
יש בספר אלמטים מותחים, מעניין, הקטעים הסקסים לא ממש כאלה.. אפילו להיפך.
אבל זה עדין ספר קריא שכל עמוד בו מוביל אותך לעמוד הבא, אתה לא ממש מחכה שיסתיים, ובסה"כ מדובר בספר מהנה, אבל לא יותר.
ובשביל מהנה, יש סופרים אחרים.
את אטווד אני צריך בשביל הדיסטופיה... במיוחד עכשיו כשאנו נמצאים בעצומה של תקופה שכמו נלקחה מספר של אטווד שעוד לא נכתב.
שלוש כוכבים כי אני אוהב אותה.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
כל מה שקראתי מאטווד היה מעניין ושונה (את הספר הזה לא קראתי)
הרבה מרעיונותיה ניתנים לבחינה על רקע מה שקורה בהווה - את זה צריך להגיד לזכותה. רץ - את המשבר מנהלים אנשים, שמנסים ליישם מה שהם יודעים ממשברים אחרים. התוצאה תהיה פיפטי-פיפטי - חלק יצליח וחלק לא. יש יתרון כשאדם אחד מנהל ויש לו סמכויות, אך יש בזה גם בעייתיות. הפיתרון - כמו תמיד - הוא פשרה: יש הרבה מנהלים למשבר הנוכחי (ומפזרים את הקרדיט להרבה גורמים) |
|
|
רץ
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
המציאות עולה על כל דמיון במיוחד האופן שבו מנוהל המשבר - כמו בכיפור הגיבורים הם החיילים והקצינים בשטח, הצוות הרפואי ומנהלי בית החולים - תודה לכם אני מאמין
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
המציאות תמיד מחדשת. מי חשב שלפני חודשיים ששליש מתושבי בני ברק יהיו נגועים,
אם רק לקחת היבט אחד של המחלה?
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אז עכשיו כשהדיסטופיה ממש עולה על כל דמיון
הרי מה כבר היא יכולה לחדש?
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
